תוססת - הבלוג של michalkreitler

ארזת לבד?

 בימים עברו, בעודי צעירה ועולת ימים, נסיעות לחו"ל היו אירוע מיוחד הראוי להתארגנות רבתי. שבוע לפני הנסיעה כבר היתה רשימה מוכנה, ובה כל הדברים שאני עשויה להזדקק להם במהלך הנסיעה. שלושה ימים לפני הנסיעה כבר ארזתי את המזודה, ובה, כמובן, לפחות כפליים בגדים להחלפה ממה שהייתי צריכה, בגדי ערב (ואם פתאום יזמינו אותנו לנשף?), בגד […]

michalkreitler

19/04/2010


 בימים עברו, בעודי צעירה ועולת ימים, נסיעות לחו"ל היו אירוע מיוחד הראוי להתארגנות רבתי. שבוע לפני הנסיעה כבר היתה רשימה מוכנה, ובה כל הדברים שאני עשויה להזדקק להם במהלך הנסיעה. שלושה ימים לפני הנסיעה כבר ארזתי את המזודה, ובה, כמובן, לפחות כפליים בגדים להחלפה ממה שהייתי צריכה, בגדי ערב (ואם פתאום יזמינו אותנו לנשף?), בגד ים (ואם במקרה במלון תהיה בריכה שווה?), כובע נגד שמש וכובע נגד שלג, לפחות ארבעה זוגות נעליים וזוג מגפיים (או להיפך? אני כבר לא זוכרת...). כמובן שלצורך ההכנות לקחתי לפחות יום חופש אחד לפני הנסיעה עצמה, כדי שאספיק לארגן הכל.
נזכרתי בכל זה עת ארזתי את הטרולי שלי לנסיעה האחרונה, ב-2 בלילה שלפני הנסיעה, אחרי שסיימתי את כל מלאכות הבית + צפיה בתכניות שהקלטתי לי + משחק בהתמכרות הפייסבוק הנוכחית שלי. קצת לפני שהלכתי לישון נזכרתי שאני צריכה גם לארוז, אנחנו נוסעים בצהריים לסופ"ש, וכדאי שהטרולי שלי יהיה מוכן אם אני רוצה להספיק גם ללכת לעבודה בבוקר, לפני הטיסה. אז ארזתי: זוג מכנסיים, שלוש חולצות, שלושה זוגות גרביים, ארבעה זוגות תחתונים ושלוש חזיות. אה, כן - ופיג'מה. וכלי רחצה. טוב, נו, גם נעליים להחלפה למקרה שאלה ירטבו לי. כל הנ"ל הצטברו לערימה קטנה שנכנסה לטרולי שלי והשאירה בו המון מקום.
ליד הטרולי החצי ריק שלי עמדה המזוודה המפוצצת של רון. רון, שלא כמוני, הוא בחור מסודר. הוא ארז שתי חליפות, אחת יומית ואחת חליפת ערב. הוא לקח 6 חולצות, 6 עניבות, 6 זוגות לבנים, 6 זוגות גרביים, פיג'מה, שני זוגות נעליים. בחור רציני. עוד צחקתי עליו, איך לאותו סופ"ש הוא לוקח מזוודה מפוצצת ואני טרולי חצי ריק. הוא חייך אלי את חיוכו המבין, ולא אמר כלום.

הגענו לוינה ביום חמישי. אין כמו וינה בעולם כולו. תמיד אנחנו מגיעים לוינה בשמחה ובהתלהבות ועוזבים בעצב על החופשה שהסתיימה. כיף לנו בוינה.

ביום שישי התעוררו שמועות על טיסות שבוטלו באנגליה, בגלל איזה הר געש שמעולם לא שמענו את שמו שהתפרץ באיסלנד. שמועות. בערב הודיעו שסוגרים את המרחב האוירי מעל אוסטריה. אבל עד לטיסה שלנו ביום ראשון בערב יש עוד המון זמן, נכון?

זהו, שלא. ככל שהתקרב יום הטיסה שלנו גבר חוסר הודאות והאפיל על החופשה שלנו כמו... ובכן, כמו ענן אפר וולקני מעל אירופה. באתר של חברת התעופה היתה הודעה שאמרה שכרגע המרחב האוירי סגור עד ל-9 בערב. ואח"כ עד ל-2 בלילה. ואח"כ עד ל-8 בבוקר. ואח"כ עד ל-11 בבוקר, ול-2 בצהריים, וחוזר חלילה. קוי הטלפון של חברת התעופה ושל שדה התעופה קרסו כליל. כשנסענו למסוף הנוסעים בעיר חיכינו אחרי חמשת אלפים איש, בערך, כדי לקבל את אותה תשובה: עד שלא ידעו מתי נפתח המרחב האוירי, לא יודעים מה קורה עם הטיסה שלנו ואי אפשר גם להזמין מקום לטיסה חליפית. שמח.

ביום ראשון, יומה המיועד של טיסתנו חזרה הביתה, כבר היה ברור שלא נוכל לחזור כמו שתכננו. חברת התעופה דיברה על לפחות ארבעה ימי עיכוב. ומי, מי חגג עם המזודה המלאה שלו, עמוסת הבגדים המיותרים שהפכו לכל כך נחוצים? נכון, זה שחייך ולא אמר כלום.

לעומת זאת, מי נותרה עם ערימת בגדים מלוכלכים וחסרי שימוש? נכון, זאת שהלכה ל-H&M וחזרה עם שקיות מפוצצות :-)

אז מה עדיף, להיות זהיר ויעיל או מדויק ובעל ארבע חולצות חדשות? תשפטו אתם.