הבל הבלים - הבלוג של גברת הבלים

נשים בעורף

כמה מילים על המקצוע הכי פחות מוערך בעולם.

גברת הבלים

30/12/2015


לאחרונה נערך כאן כנס בשם "נשים בחזית". הכנס, שהופק על ידי הבית המארח שלי, סלונה, דיבר על ואירח נשים פורצות דרך בחיים הציבוריים. נשים שעובדות קשה, נאבקות בדעות קדומות שוביניסטיות ובאופן כללי מקדמות את העמדה ואת המעמד הנשי בתחומי החברה, הרפואה, הפוליטיקה ובשלל תחומים נוספים. אני לא הייתי בכנס, ולכן גם לא אוכל לספר לכן איך היה שם. מה שכן, השם של הכנס העלה בי הרהורים לגבי מיקומן של הנשים האחרות בחברה.

"נשים בחזית"

פעם, מקומה של האשה היה בבית. היא החזיקה את משק הבית ואת המשק החקלאי במו ידיה. היא ידעה לעשות הכל והיתה שליטה בממלכתה. לא היה מקובל שנשים תצאנה לעבוד, ולמעשה רק נשים מהמעמדות הנמוכים ביותר יצאו לעבוד, לרוב במשקי בית אחרים. זו היתה תקופה שבה נשים היו, למעשה, כבולות לביתן ולגברים במשפחתן. לא היתה להן זכות בחירה ולא רשות לצאת לעבוד. תחילת המאה העשרים, עם תנועת הסופרז'יסטיות ומלחמות העולם שינו את התמונה. נשים יצאו מהבית, עמדו על דעתן קבל עם ועדה, והשיגו המון. מאה שנה אחרי, לא יעלה על הדעת שאשה היא פחות טובה מגבר בכל מקצוע שהוא, רק בגלל שהיא אשה, וכך ראוי.

הבעיה היא, שבמקביל לעליית קרנה של הקריירה הנשית, כך גם ירד קרנה של עקרות הבית. בואו נודה על האמת, להגיד היום שאת עקרת בית זו כמעט בושה. בכל שיחה חברתית, כשישאלו אותך "ומה את עושה?", לא תגידי בקול גאה "אני עקרת בית". עקרת בית, במאה ה-21, הוא משהו שאשה עושה אחרי שעות העבודה. אחזקת בית בכלל לא נחשבת לעבודה. לא מקבלים משכורת על עבודות בית, אלא אם הן נעשות בבית של מישהו אחר. את יכולה לקבל משכורת, ויותר מזה, הכרה בערך שאת מוסיפה לחברה ולעצמך, כעוזרת בית, כמבשלת, כמטפלת, כגננת המטפחת גינות, הכל של אחרים, אבל לעולם לא אצלך בבית.

נמאס לי להצטדק. אני עקרת בית. פה ושם אני גם עובדת מחוץ לבית באיזושהי משרה, אבל המשרה הראשית והעיקרית שלי, הדבר שבו אני עובדת, הוא הבית. אני מגדלת את הילדים, מבשלת, מטפלת, קונה מצרכים, מכבסת, מתקנת, לא מנקה מי יודע מה אבל לא חייבים להיות מומחים בהכל. ואני נהנית מזה. חוץ מהניקיון. לא סובלת את עבודות הניקיון. אבל כל השאר? עליו תענוגי ועליו גאוותי. זה שאני נהנית לבשל ולאפות, את זה אתן כבר יודעות עלי. אני אפילו ממש טובה בזה. אני יודעת להכין בבית מאכלים שאנשים אחרים קונים בצנצנת מהמרכול. אני מגישה בכל יום ארוחה חמה וטעימה ומאוזנת מבחינה תזונתית לשני ילדים שיודעים לטעום מהכל. אני יודעת לתקן בגד קרוע, לקצר מכפלות ולתפור בגדים חדשים, אם מתחשק לי. אני יכולה לצבוע קיר ולפתור סתימה בכיור ולתקוע מסמר ולשוחח עם הרשויות ועוד מיליון דברים אחרים שקשורים באחזקת בית. כן, יש לי מקצוע אקדמי שיש בו תעסוקה. מי אמר שאפשר להגיע להגשמה עצמית רק על ידי עבודה בחוץ? אני מגשימה את עצמי בין כתלי ביתי האהוב. כך אני בחרתי. אני עובדת קשה, ומשיגה הישגים, ומוערכת.

אני, התפקיד שלי, הוא לתחזק את הלב של המשפחה שלי. זה לא נוצץ, לא עושים מזה כסף. פאק, אפילו לא מזמינים אותי לדבר על זה. אבל כאן ועכשיו, הכי טוב לי בעולם. אז אל תעשו לי פרצוף כשאומר לכם שאני עקרת בית. אני עקרת בית גאה.

Havalim_family

בתמונה מעל: משפחת הבלים. הכחולה המחוייכת זו אני. קרדיט ציור: יובב הבלים, בת 5.

 

היו שלום, ונשיקות עם רוז’ מגברת הבלים!

 

∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞ 

 הי! אהבתן מה שקראתן? אתן מוזמנות לעקוב אחריי באופן קבוע, בכפתור “עקוב אחרי” כאן למעלה או בדף הפייסבוק שלי גברת הבלים