הוריקן - הבלוג של אורלי ברג

לא כולנו גיבורים

אני לא גיבורה- ממש לא. פשוט אין לי ברירה. קל יותר להגיד שאני גיבורה וכל הכבוד – אבל לפעמים מותר להגיד שאני לא גיבורה וצריך לכבד גם את זה.

אורלי ברג

14/05/2017


ירדתי קודם לבית הקפה, חשבתי לשבת על כוס קפה קר ולפגוש את השכנים / חברים. נכון, יכולתי לבחור שלא לרדת כי כואב לי בימים האחרונים יותר מהרגיל – אבל הכרחתי את עצמי לא לוותר ולרדת לפחות להרגיש קצת אנשים וקצת פינוק וקצת מכל דבר שמנתק אותי מכל הכאב.

אז נכון,  בדברים שנחשבים לקטנים ואידיוטים בשביל אחרים וגם ואני מצליחה לעשות אני רואה הישג גדול. אז אני מרגישה גיבורה. לא ראיתי בסרטן מתנה ואני לא גיבורה, רחוק מזה.  זה נראה לי אידיוטי ורע והמון פעמים אני לא מפסיקה לשאול למה זה אצלי ולמה זה עוד כדורים ועוד הדמיות?

 

october-pink-1718025__340

למה אני מרגישה סמרטוט וכאובה ומאוכזבת (לפעמים). סליחה שעבורי הוא לא מתנה. מתנצלת שאני שוברת ומרסקת ודורכת על המיתוס “הסרטן הוא מתנה – הסרטן הוא שיעור לחיים” 

איך אמרו לי:  אם כבר חלית – תתאמצי !  תלמדי איך מתמודדים. קודם כל – תחשבי חיובי ותחייכי (אפילו אם בהתחלה זה חיוך מלאכותי). תאכלי בריא, תעשי ככה ותלכי אחרת. תאכלי את זה ותשתי את ההוא כי זה בריא. תתאמצי יותר, תעשי ספורט ועוד רשימה מאד ארוכה. אל תתנו לי רשימת עשה – אל תעשה . אני יודעת שהכוונות טובות אבל זה מעצבן אותי. פשוט תשאלו.

זה נורא לא יפה לקלל -אז אני משתדלת להגיד את הדברים פוליטקלי קורקט : יש כאלה שיש להם יותר כוחות ויש כאלה שקצת פחות. יש כאלה שדרך הגיהנום הזה לומדים ומשנים דפוסי התנהגות ורואים בסרטן סוג של “מתנה” כי אחרת לא היו משנים את מה ששינו בכורח הנסיבות. יש כאלה – נכון. מודה – גם אצלי חלק מהפרופורציות השתנו אבל לא הייתי נסחפת למתנות ולשיעורי חיים.

ברשתות הוירטואליות בין פוליטיקה ותרבות והישגים שראויים לציון  באמת, מסופרים סיפורי התמודדות מעוררי השראה בנושאים של התמודדות. התמודדות פוליטית (הייי, יש את טראמפ עוד כמה ימים – אסור לשכוח), התמודדות אישית, רפואית, משפחתית. כמו שכבר כתבתי פעם אני אכתוב את זה שוב כי זה חשוב לי.

לא כולם גיבורים. אני מקווה שעוד יום יומיים אני ארגיש גיבורה והבדיקות יהיו נהדרות – היום אני ממש לא גיבורה. אני שבורה ומרוסקת.

shutterstock_347278826

אני שמחה (בחיי אלוהים) על כל אחת שמתמודדת ומרגישה שהסרטן מתנה בשבילה, שהסרטן הוא שיעור והיא הצליחה ונסעה לחו”ל לחופשה או סתם חזרה לעבודה ולשגרה. אלוהים העמיד אותה במבחן והראה לה כמה כוח יש לה (שאלוהים יעזור לי אבל נשבעת ששמעתי גם את המשפט המפגר הזה).

באסה שלא עשיתי סיבוב  מתנה עליו. מצטערת לדרוך ולרסק את המיתוס הזה – נכון שיש לא מעט שהן גיבורות ועוברות באופן יחסי עם קושי סביר אבל יש כאלה שלא. אמרו לי גם שאלוהים לא מעמיד במבחן את מי שהוא לא בטוח שיש לו כח להתמודד. אז תדעו לכם: אלוהים חושב שיש לי כח להתמודד. אלוהים לא נותן אגוזים למי שאין שיניים. .

אני מצטערת ממש אבל אני עצבנית וכאובה ומרגישה כמו בגיהנום היום. כואב לי ברמה שרק המסך יכול לשאת את המילים והכאב וכל מה שבא לי זה לדפוק את הראש בקיר ולשאול למה זה קרה ומתי זה ייגמר כבר. אז מה? יש יחסית ימים כיפיים ומחוייכים , אבל בימים האלה שהכאבים והכל מרוסק ושבור – אני מרגישה לא גיבורה ומותר לי להגיד את זה ולא אכפת לי מה תחשבו.

walk-human-trafficking-12136

אני יודעת שמחר או מחרתיים יהיו יומים חדשים ויכאב לי פחות ואני אקח אוויר ובטח שאני ארד לשתות קפה.  אין  אופציה אחרת. כל אופציה אחרת היא ברירת מחדל ומותרות שאין לי.

סליחה על פוסט מתבכיין , עצבני וכועס על כל העולם ואחותו.

צילום: shutterstock