סיגליות ועוד - הבלוג של סיגלית בן-ישראל

המשכוכית / קוני ויליס

קוני ויליס כותבת נהדר. יש כאן ציניות ושנינות ולא פעם גיחכתי בכל מיני מקומות. יש כאן ביקורת מאד מוקצנת שזורה בהומור וכתובה היטב.

סיגלית בן-ישראל

05/02/2011


זמורה ביתן 1998, 248 עמ'.
תרגום: עמנואל לוטם וגפי אמיר

את קוני ויליס הכרתי לראשונה כשקראתי את ספר יום הדין. אהבתי אותו מאד וידעתי שאקרא עוד מספריה. את ספרה המעבר אהבתי פחות, אולם המשכוכית הוא ספר שרציתי לקרוא מזה זמן רב וכאשר זמורה ביתן איפשרו לרכוש ספרים בהדפסה דיגיטלית, התאפשר לי להגיע גם אל הספר הזה.

סנדרה פוסטר היא מדענית שעובדת בחברת הייטק. היא חוקרת אופנות וטרנדים ומנסה להבין מה גורם להם להתחיל ומה גורם להם לחלוף מן העולם. למה ומתי הן השאלות המובילות במחקר שלה, אולם למרות החומר הרב שהיא אוספת, דומה שהמחקר שלה אינו מתקדם למסקנות משמעותיות. היא פוגשת את בנט אוריילי ממש במקרה, כמעט בטעות. הוא חנון אמיתי שחוקר את תורת הכאוס. לכאורה אין קשר ולו מקרי בין שני המחקרים, אבל כאוס מסתבר, יכול להיווצר בכל מקום ובכל מצב. כאוס לא חייב להיות משהו עצום ממדים והכל יחסי למקום ולזמן. כאוס יכול להיווצר גם ע"י אדם אחד, שאפילו אינו מודע למהומה שהוא גורם ולפעמים צריך לצאת מהמסגרת למשהו אחר ושונה כדי להתחיל להבין את המושג אופנה, איך היא מתחילה, למה ומתי.

המשכוכית הוא ספר מצויין לטעמי גם אם לקוני ויליס יש נטיה לחזור על משפטים ועל מידע בניגוד לשני הספרים האחרים שלה שקראתי, הספר הזה קצר יחסית ואפשר היה לחשוב שלא יהיה בו מקום לחזרות הללו, אך הן נמצאות גם נמצאות וחשבתי לעצמי: אלוהים אדירים גברת קוני ויליס, הבנתי כבר בפעם הראשונה. ודאי שהבנתי בפעם השניה והפעם השלישית בטח לא תגרום לי לזכור את השמות והעובדות ואיזו תגלית שייכת לאיזה ממציא מפורסם, אם לא הצלחתי עד עתה!

מילא, אם בזה מסתכמת הביקורת שלי על הספר, הרי שההמלצה שלי עולה על הביקורת עשר מונים. קוני ויליס כותבת נהדר. יש כאן ציניות ושנינות ולא פעם גיחכתי בכל מיני מקומות. סנדרה פוסטר הצחיקה אותי והחברות המדעניות המשונות - עמיתותיה לעבודה הצחיקו אותי יותר. יש כאן ביקורת מאד מוקצנת על כל נושא הבירוקרטיה והטופסיאדה וגם על כל נושא מפגשי המוטיבציה במקום העבודה ועוד ועוד. אני מצאתי המון הומור שזור בביקורת הזו שלה הכתובה היטב היטב (כן, גם לי מותר לחזור על עצמי כשאני כותבת על ספריה).

הסיפור הזה, מוקצן לגמרי. כל הדמויות בספר מוקצנות מאד, כל המצבים מוקצנים עד הקצה. החנון הוא לגמרי חנון. הברדקיסטית בלתי ניתנת לחיזוי עד כדי סיכון אמיתי של שעות עבודה רבות והכאוס הוא כאוס גם אם הוא מתרחש באמצע מסדרון צר של חברת הייטק לא מאד גדולה.

לא ממש הצלחתי להבין למה משייכים את הספר הזה לז'אנר המד"ב. אני לא מבינה גדולה בז'אנר הזה, אבל לא מצאתי בספר שום קריטריון ולו פעוט ביותר שמשייך אותו לשם, גם אם זה כתוב באותיות גדולות יחסית על הכריכה. לא מצויינת התקופה שבה מתרחש הסיפור ולכן אני באופן אוטומטי מיקמתי אותו בזמן בו הוא נכתב, כלומר בימינו אנו.

המלצות לספרים נוספים