40 אחוז, לא פחות

טל שניידר למדה שכדי להגיע לשיוויון מלא, חייבים לשריין את מקומן של הנשים בכל המוסדות הפוליטיים. בישראל שהייתה רוצה, כולם יבינו את זה

טל שניידר

24/04/2012


שני שרי ממשלה בנורווגיה יצאו לחופשת לידה. כן, קראתן נכון. שוב: שני שרי ממשלה בנורווגיה יצאו לחופשת לידה. האחד, מי שהיה שר המשפטים, קנוט סטורברגט והשני מי שהיה, שר השוויון (יש משרד ממשלתי כזה בנורווגיה), אודון ליסבאקן, נטלו בסביבות יולי 2011,  בין שלושה לארבעה חודשים כל אחד כדי לטפל בתינוקות החדשים שהצטרפו למשפחתם.

הסיפור הזה לא עשה כותרות גדולות בנורווגיה (או מחוצה לה). גברים בחופשת לידה הם עניין טבעי, ברור מאליו מאז תוקן שם חוק חופשת הלידה המקנה לגברים ונשים שוויון בשהייה עם התינוק החדש במשך 46 שבועות של אחרי הלידה. בממשלה בה סטורברגט וליסבאקן ישבו שירתו כחצי חצי גברים נשים. כך גם בפרלמנט (40%), במועצות הערים ובעצם בכל מקום.

חוקי השוויון הפוליטיים בנורווגיה, שבדיה, פינלנד, דנמרק ואיסלנד שונו החל מסוף שנות ה 70 כך שהמפלגות המתמודדות על מקום בפרלמנט מחויבות לכלול מינימום של 40% מבני המין הפחות מיוצג. שרת הבטחון לשעבר של פינלנד, אליזבת' רן, הסבירה לי לפני כמה חודשים, שהחוקים נוסחו בכוונה כך עם המונח "40% מבני המין הפחות מיוצג" עם מחשבה צופה פני עתיד, לקראת היום בו הגברים בארצם ישענו על הצורך בשוויון.

ישנם כמובן הבדלי חקיקה בין המדינות. בנורווגיה, שבדיה ואיסלנד החוקים חלים על המפלגות, בדנמרק הגיעו לרמת שוויון מספקת (מבחינתם) והרשו לעצמם כבר לבטל את החוקים, בפינלנד החוק חל ישירות על הפרלמנט – אך למרות ההבדלים התוצאה אחידה: יש שם שוויון מלא במוסדות המייצגים את המדינה.

מה היא ישראל שאני הייתי רוצה לראות? ישראל שיש בה שוויון מלא לנשים במוסדות הפוליטיים. ישראל שבכנסת שלה יושבות חצי נשים וממלאות את כל הועדות וכל הדיונים. המטרה ברת השגה אם מתייחסים ליה כאל עניין עקרוני ולא מסתפקים בתירוצים של "הנשים לא רוצות" או "אין מספיק נשים". “אם יש לקח נורווגי אחד שאפשר לקחת" אמר לפני כשנה ראש ממשלת נורווגיה, ג'נס סטולטנברג בשיחה על נושא המגדר עם הניו יורק טיימס "הוא כי אם מעלים את שיתופן של נשים, בכל תחום, זה מועיל בסופו של דבר לכלכלה, מועיל להגברת הילודה וגם לתקציב.”

לפני כמה חודשים נסעו בכירי עיתון דה מרקר לסקנדינביה ופרסמו שורה של כתבות מעמיקות ומרתקות, וידאו ומגזין, על מדיניות הרווחה בדנמרק, שבדיה ופינלנד. איך מצליחות מדינות אלה לשמר כלכלת שוק קפיטליסטית במקביל לשימור ערכים חברתיים ומדיניות רווחה מן הנדיבות בעולם. כיצד הן מתגברות על המשבר הכלכלי הקוטל את שאר מדינות אירופה, בלי לפגוע באיגודים המקצועיים, תוך המשך קיום מדיניות מס מן המכבידות בעולם.

לראות שוב את קטעי הוידאו הללו, לקרוא את הראיונות -  ולקנא. אך נושא אחד, מרכזי מאוד בהוויה של מדינות אלה, לא קיבל שם דגש. העובדה שמזה כמה עשורים בכל המדינות בהן הוחלה תשתית רווחה גדולה כל כך, ציבור הנשים מיוצג באופן שוויוני. חקיקה שמאריכה את חופשת הלידה (במקרים מסוימים עד שנתיים), חקיקה שמקנה זכויות שוות לחופשת לידה להורים הגברים לצידן של הנשים, חינוך אקדמאי חינם, חינוך ילדים חינם – כל אלה חוקים שנחקקו על ידי פרלמנטים בהם יושבות חצי נשים. מה הפלא?

אין שום סיבה שלא להחיל על המפלגות בישראל כללים כאלה. מן השמאל הקיצון ועד הימין הקיצון, כולם יכולים להתמודד עם רף ה 40% לבני המין הפחות מיוצג, במערכת נורמטיבית שיישומה ימשך כמה שנים. וביום שיגיעו לשוויון? אפשר לבטל את החוקים. הנסיון הסקנדינבי מוכיח, שללא אפליה מתקנת הקבועה בחוק, אין דרך להגיע לשוויון מלא. מי שחושב שש"ס או יהדות התורה צריכות לקבל הנחה, חוטא לדמוקרטיה. כל מפלגה ישראלית שמקבלת עליה את כללי הדמוקרטיה, ומחליטה להתמודד לכנסת צריכה להיות מורכבת מלפחות חצי נשים- חצי גברים. זוהי ישראל שהייתי רוצה.

>> הפלוג, הבלוג הפוליטי של טל שניידר