karinlevit - הבלוג של קרין לויט פרידריך

מזל טוב אלי מקביל

קליסטה פלוקהארט חוגגת יום הולדת 50. קרין ל''פ רוצה להודות לה וליוצרי ''אלי מקביל'', הסדרה שפרסמה אותה, על החלק הלא קטן שהיא לקחה בעיצוב אישיותה כאישה צעירה

קרין לויט פרידריך

11/11/2014


אלי מקביל

כשהייתי נערה, ידעתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה. רציתי להיות אלי מקביל.

מבחינתי, זה מה שנקרא לחיות את החלום: לטפוף בכל בוקר על מדרכות בוסטון הרחבות בנעלי עקב גבוהות בדרך לעוד יום עבודה במשרדיה המפוארים של חברת עורכי דין מכובדת, ללבוש כל יום חליפות עסקים מעוצבות וחצאיות קצרצרות, לריב עם שופטים על אורך החצאית ולנצח, לעשות פרצופים טיפשיים, לבכות, לצחוק, להתאהב נואשות ולרקוד בערב עם החבר'ה מהעבודה בבר שמתחת למשרד.

השבוע, בחלוף 17 שנים מהשנה שבה עלתה הסדרה לאוויר ובה חגגתי 17 אביבים, ולכבוד יום הולדתה ה-50 של השחקנית קליסטה פלוקהארט, צפיתי שוב בפרק הפיילוט. מה לא היה שם. בחיי שבפחות מ-40 דקות הצליחו יוצרי הסדרה להכניס כמות הרפתקאות שמספיקה לחיי אישה שלמים. היום זה נראה לי בערך כך:

אלי, עורכת דין במידה 0 עם קול גבוה שנוטה לצפצפני (יכול להיות שהיא הגביהה את הקול שלה בכוונה? או שמישהו שם מאחורי הקלעים דאג שיהיה לה קול כזה? יש בזה משהו סירייסלי סוטה ואף פדופילי), שהתפטרה בזעם ממקום עבודתה בגלל שותף אחד שפשוט לא היה מסוגל להוריד את הידיים שלו מהישבן שלה, פוגשת ברחוב את ריצ'רד פיש, חבר ותיק מלימודי המשפטים בהרווארד שמזמין אותה לעבוד אצלו בחברה ואפילו מסכים לתבוע את הבוס המטרידן.

בפירמה של פיש, היפר-קפיטליסט צעיר שטוף זימה שחובב נשים בוגרות ממנו ומכריז שכל מטרתו בחיים היא להרוויח עוד ועוד כסף (הו, התמימות של שנות התשעים!), פוגשת אלי את בילי, האקס האולטרה-מיתולוגי שלה מהתיכון שהיא עדיין מאוהבת בו, אבל הוא כבר נשוי לג'ורג'יה, עורכת דין סולידית, שלא לומר משעממת, שברור שלא מהווה אפילו בדל של תחרות עם אלי נוטפת הקסם, הדמיון והסקס אפיל.

אבל בעצם עוד מבט קטן בבילי, נסיך החלומות שהוא בעצם סוג של חננה מהדלת ממול ושמופיע בפלאשבקים מטושטשים עטורי פסקול אייטיז רומנטי בראשה הקודח של אלי, מספיק כדי להבין למה הוא לא רוצה להיות עם אלי - בוודאות אישה יותר מוצלחת ומעניינת ממנו - וכן רוצה להיות עם ג'ורג'יה - שהיא בעצם אליסון ממלרוז פלייס שקפצה לבקר כדי לגלם את האמטיפוס המקורית של אלישיה פלוריק מה"אשה הטובה".

בקיצור, תוך דקה וחצי מוצאת את עצמה אלי ממוקמת בתוך משרד פינתי עם נוף הורס בחברת עורכי הדין הכי מטורללת על המסך הקטן, כשלרשותה עוזרת אישית צמודה ולפניה עתיד ורוד מלא בתינוקות רוקדים, נאמברים מעולים לצלילי פסנתר, גלריה של קולגות צבעוניים וברי ווייט אחד.

לא יודעת אם יהיה לי חשק לצפות שוב בכל הפרקים, אבל אין ספק שלרגל יום הולדתה העגול במיוחד של פלוקהארט, אני רוצה להודות לה וליוצרי הסדרה על החלק הלא קטן שהיא לקחה בעיצוב אישיותי כאישה צעירה. ועל אף שבין עורכת דין פטיט על עקבים ובין מה שיצא ממני בסוף אין דבר וחצי דבר, זו הזדמנות מצוינת לאחל לטלוויזיה האמריקאית שתמשיך ליצור עוד ועוד סדרות ששמות במרכזן נשים שיודעות להיות גם חזקות וחכמות ובוגרות הרווארד וגם סקסיות ויפות ומתלבשות ושרות ומתאהבות וחולמות על נסיכים מהאגדות, כדי שגם לנערות של היום יהיה ממי לקחת דוגמא. מזל טוב!

והנה פרק הפיילוט. תבלו:

embedded by Embedded Video