אורית זיידמן – "העוז לפרוץ" - הבלוג של Orit Zaidman

4 המתנות הכי משמעותיות עבורי ליום הולדת 44

מה, לכתוב לעצמי, על עצמי? כן, למה לא? לאור כל השנים בהן אני ועצמי לא היינו בקשר טוב במיוחד, נראה לי מתאים לתת לעצמי קצת לפרגן לי.

Orit Zaidman

26/06/2012


מה, לכתוב לעצמי, על עצמי? כן, למה לא? לאור כל השנים בהן אני ועצמי לא היינו בקשר טוב במיוחד, נראה לי מתאים לתת לעצמי קצת לפרגן לי.

מתנה ראשונה:

מצאתי את אלבום הילדות הראשון שלי, כריכה בצבע שמנת שקצת הצהיבה, תצלום שלי כתינוקת (מתוקה ויפה להפליא, יש לציין) מציץ מתוך "חלון" עגול ומקושט. בפנים, אבא ואמא, צעירים, ילדים... בשחור לבן...

אמא יודעת לשמור על דברים. אבא ז"ל, בכתב ידו המושלם, כתב לי כל "פיפס":

שמי: אורית, נולדתי ביום : 26.6.1968, בשעה: 21.40 ב: בית החולים "אסותא" ת"א, רח' קורדובה 10, יצאתי מביה"ח ב 1.7.68 בשעה 11.55. - אלוף! לא פספס אף פרט. וזה ממשיך: כמה שקלתי מיום היוולדי וכל שקילה מאז... וחשוב יותר: חיוך ראשון: 26.7.68, ישבתי לראשונה ב: 24.12.68, עמדתי לראשונה ב: 8.2.69....

זה כ"כ לא מובן מאליו, להיות "רשומה", להרגיש שרואים אותי, שאני נצפית שרוצים תיעוד עבורי, אוהבים אותי, אני חשובה להוריי. זוהי אחת המתנות היותר משפיעות על מי שאני, על איזו בת זוג אני, איזו אמא אני, איזו חברה.

אמא ואבא, אחי ואחותי האהובים, הסבים והסבתות שהיו לי וכל משפחתי (הקטנה) המורחבת, הם המתנה הראשונה, העוגן, "בסיס האם" מהם אני יוצאת ואליהם אני חוזרת, הם תמיד בשבילי. נכון, לא תמיד זה מותאם, לפעמים זה מייגע, יש פעמים שגם מאכזב אבל תמיד, ללא אף ערעור, אני יודעת שהם שם, עם כל הלב.

מתנה שנייה:

איתן יקירי וילדינו האהובים. אתמול חזרתי מהצגה עם חברה, בחצות ושמונה דק', הגעתי הביתה, על הדלת בחוץ, היה תלוי שלט חגיגי: "מזל טוב" ליבי החל לפעום בחוזקה, פתחתי את הדלת... חושך, מולי כסא עליו קשור זר בלונים יפהפה, מואר באור פנס, מתחתיו צרור ברכות מהאורות של חיי:

היו כתובים שם המון דברים מרגשים, אך הכי נגע לליבי בשלושתם, ההערכה, ההרגשה שאני אהובה, הם מרגישים ויודעים להוקיר את החום והאהבה שאני מרגישה. זו עבורנו מתנה מופלאה. משפחה, יחד מגובש, מתמודד, חם ואוהב.

כשהייתי צעירה, לא הבנתי עד כמה זה משמעותי. התבגרותי כאם ורעיה נותנת לי פרספקטיבה, עוזרת לי להבין, מה באמת חשוב, האושר שחוויתי אתמול בים האהבה... אין עבורו, אף מילה.

מתנה שלישית:

חברותיי האהובות. במהלך השנים צברתי אוסף כזה. נשים, מהממות. כל אחת בדרכה, כל כך יפה, עמוקה, מרגשת, מתמודדת, חלשה וחזקה. ככל שאני מתבגרת, אני לומדת להוקיר תודה על כל קשר, על כל פגישה.

יש את מי שמילדות אנו קשורות בנשמה,יש אחות חברה, גיסה חברה, בת דודה-חברה, יש את אלו שמלוות אותי עוד מימי הצבא, יש הצועדות איתי מאז ה"מדרשה", יש מ"לסלי", יש מהעבודה, יש מאז הגן של הילד והגן של הילדה, יש מבנות הזוג של חבר של איתן  ויש מהשכונה, ולאחרונה יש גם כמה "וירטואליות" מפייסבוק שהצטרפו לחגיגה.

והן כאלה מקסימות, תומכות, יוצרות סביבי מעגל נשים דמיוני, מלא אור ועוצמה כמו שרק נשים יודעות ליצור. אין שום משמעות למתי נפגשנו, אין חשבונאות ואין חדירה. יש המון אהבה!

אתן נותנות לי המון כוח והלוואי שתמיד נוכל להיות האחת למען השנייה.

מתנה רביעית:

העבודה שלי. התמזל מזלי ובכל אשר אני נוגעת, אני במגע עם אנשים.

לעיתים הם בני נוער, יקרים אהובים, פגועים, שמעניקים כל כך הרבה משמעות לחיים. שיש לי הזכות להיות לחלק מעולמם, לגעת בנשמתם, לחבק אותם.

לעיתים אלו נשים, כל אחת בדרכה, כל אחת עם משאה ומסעה. אני מספרת להן את סיפורי והן נותנות לי הכוח להמשיך.

לעיתים זה דרך ציור שהצבתי בבית של משפחה והוא גורם שם כל כך הרבה שמחה.

לעיתים דרך תחביב הכתיבה, הגעתי לאנרגיה של עוד נשמה.

אשריי שבורכתי באוסף כישורים, אשריי שחיי הביאוני לטפל בילדים המקסימים, ליצור ולהיכנס לליבם של אנשים.

אני מודה לך, אלוהים על כל שבחיי...

מודה לכם קוראים יקרים...

ונותנת לעצמי חיבוק גדול לשנים הבאות :)