מדעי החיים הבריאים - הבלוג של ד״ר ליאת אדרי

השופט - ספרו החדש של שי אספריל

מזמן לא קראתי ספר שעורר אותי באופן כזה שאני רוצה לצעוק אל העולם, אתם חייבים לקרוא ולהיות מוטרדים מהסיפור הזה עוד ימים שלמים. לא שיערתי לעצמי כמה הספר אשר מוקדש לאביו של הסופר , יסוב אחר עניין האבות. אריאל, אשר גדל  במשך שנים רבות בצילה של אם מגוננת, האם הסתירה ממנו כל השנים מי היה […]

ד״ר ליאת אדרי

18/03/2019


מזמן לא קראתי ספר שעורר אותי באופן כזה שאני רוצה לצעוק אל העולם, אתם חייבים לקרוא ולהיות מוטרדים מהסיפור הזה עוד ימים שלמים.

לא שיערתי לעצמי כמה הספר אשר מוקדש לאביו של הסופר , יסוב אחר עניין האבות. אריאל, אשר גדל  במשך שנים רבות בצילה של אם מגוננת, האם

הסתירה ממנו כל השנים מי היה אביו.

הדמות המרכזית סביבה סובב הסיפור היא דמותו של אריאל, שופט מוערך ורווק מושבע, מחפש זוגיות לרגע ומוצא, דרך האינטרנט, אישה נשואה...

הפגישה איתה תהייה גורלית ומהדהדת עוד מעברו ומה שיקרה שם יחרוץ את עתידו, רגע לפני מינויו לבית המשפט המחוזי.

אודה ולא אבוש שלא היה קל לי להכנס למאחורי הקלעים המכוערים של בתי המשפט, אך בהרגשתי הסופר עשה תחקיר המכבד את מילותיו.

הסקרנות בערה בנשמתי ולא יכולתי להרגע עד שלא קיבלתי תשובות לשאלות איך ינהג השופט כשהוא מאוים? האם יפעל לפי החוק או ינסה להערים עליו?

הדמויות הנוספות  שלכאורה אינן קשורות זו לזו, חלקן סוחפות, חלקן קצת חופרות עד שמתברר שכולן  כמו הנחלים מתנקזות למקום אחד.

מקום של אבות ואמהות, מקום חמקמק שבין אמת לשקר, בין חוק לצדק, טראומות ישנות וחדשות, בין בחירותיהם של הורים לגורל ילדיהם...

מכיון שאדם אצל עצמו הוא גר (כידוע, חוקרת ומטפלת בסרטן אנוכי) לא יכולתי להישאר אדישה מול דמות שקטה וחרישית שפתאם לקראת סוף הספר

הביאה מונולוג רהוט וקוהרנטי, מונולוג מהסרטים, בעצם דברים שרציתי לומר והנה קולו של הסופר שי אספריל נשמע והביא לפתחי עדנה זו.

cancer small

קרדיט depositephoto

״מפתחים כל מיני מוצרים וקוראים להם תרופות למרות שהן לא באמת מרפאות. חברה אחת מפתחת מוצר שלפעמים מאט את התפתחות הגידול, וחברה שנייה מפתחת מוצר אחר שלפי מחקר מעלה את תוחלת החיים בכמה שבועות, וחברה שלישית מפתחת מוצר נגד תופעות הלוואי של המוצר של החברה הראשונה והשנייה, ובשורה התחתונה תעשיה של מיליארדים עסוקה בלפתח כמה שיותר זמן, כי ככל שהחולה קיבל מיליון תרכובות שלא עזרו לו והוא חצי בן אדם, הם, הרופאים, חוזרים אל המורפיום, שקיים כבר יותר ממאתיים שנה, מהתקופה שבה כרכרה עם סוס היו שיא הקדמה. את מבינה? אפילו משככי כאבים נורמליים החברות  האלה הצליחו לפתח בעצמן !״ 

היא אמרה לו משהו על התרופות החדשות, האימונותרפיות, שחברות התרופות מתפתחות כדי לרפא את הסרטן, וכל האתרים מלאים בסיפורים עליהן . ״עזבי אותך,מרסל. חלק גדול מזה זה יחסי ציבור, וחלק זה סתם הונאה. החברות האלה מטיסות רופאים במחלקת עסקים לכל מיני כנסים ומציגות שם את מחקרים שהן עצמן מממנות, ורק אלה שמתאים להן להציג. 

אחר כך, אחרי שהרופא חוזר משבוע נופש שהוא לא הוציא עליו שקל, הוא כותב מאמר בעיתון שמצטט את הממצאים מהכנס. קראתי מאמר כזה באחד הלינקים ששלחת לי, איזה אונקולוג כתב שמחקר באיזו תרופה חדשה מפחית את הגידול בעשרה אחוז, אז נכנסתי למחקר וקראתי את כולו, ומה ראיתי שהרופא שכח לציין? שהגידול הצטמצם בעשרה אחוז, אבל זה לא האריך את תוחלת החיים של החולים אפילו ביום!״ הוא לקח לגימה נוספת מבקבוק האנשור. נראה כי התעייף מעט, ובכל זאת המשיך: ״ואם לא הרופא כותב מאמר, אז היחצ״ן של חברת התרופות מספר סיפורים לאיזה עיתונאי שלא מבין מהחיים שלו, ומחבר אותו לאיזה חולה שהתרופה הקטינה לו את הגידול אבל שוכח את כל אלה שמתו בדרך. והפתי עם המקלדת לא בודק לעומק, לא עוקב אחרי החולה במשך תקופה לראות עם אחרי כמה חודשים הוא עדיין בחיים. לא עושה מחקר משל עצמו רק כותב כל מילה במילה כמו תוכי, ואז יוצאת כותרת שנמצא תרופה לסרטן וכולם שמחים: העיתונאי קיבל רייטינג, חברות התרופות קיבלו יחסי ציבור ששווים הרבה כסף והחולים מרגישים שיש להם תקווה הבעיה שהכול בלוף!״ עמוד 242-243

על החתום: ד״ר ליאת אדרי phd

www.drliatedry.co.il

עטיפה_-_השופט(1)

תמונת השער (שאפשר להגות בה זמו רב) הינה עטיפת הספר בהוצאת ״עם עובד״ וכל הזכויות שמורות לה.