a diamond in the rough - הבלוג של Shine on you crazy Daimond

קפה עוד חמש שנים..

ישבתי בשדה, הסתכלתי על הפריחה ועל כל הירוק שלא נגמר מסביב. הדלקתי עוד סיגריה כדי לנשום את היופי שמסביב ביחד עם המחשבות שלי, עם נוף כזה זה מתבקש. בעודי נרגעת פתאום קופצת לראשי שוב התהייה הזאת, מה זאת השאלה הזאת בכלל? למה כולם כל כך ממהרים לשים לנו שעון מתקתק מתחת לאוזן? למה צריך לתכנן […]

Shine on you crazy Daimond

31/08/2014


ישבתי בשדה, הסתכלתי על הפריחה ועל כל הירוק שלא נגמר מסביב. הדלקתי עוד סיגריה כדי לנשום את היופי שמסביב ביחד עם המחשבות שלי, עם נוף כזה זה מתבקש. בעודי נרגעת פתאום קופצת לראשי שוב התהייה הזאת, מה זאת השאלה הזאת בכלל? למה כולם כל כך ממהרים לשים לנו שעון מתקתק מתחת לאוזן? למה צריך לתכנן את העתיד ולדעת כל דבר? איך יפה פה, בניתוק. עם הצבעים ועם השקט... רק הצלילים של הרוח שפוגעת בעצים והגלגלים שמסתובבים בראש שלי, עם השאחטות מהסיגריה. לבד, בלי כל הזבל שיש מסביב..

פתאום המוח שלי מתנתק מהנוף ועובר לחשוב על קפה. זה קורה לי לפעמים, זה בסדר... זה קורה גם עם דברים יותר לא הגיונים.. לא מתרגשים.

מנסים לסגור אותנו בכלובים, שמים לנו אזיקים. שוכחים שלפעמים צריך פשוט להתגלגל עם החיים.. להקשיב לרוח שהיא מדברת אלייך. לתת לה להיות המצפן.

הרי איך אפשר לתכנן את העתיד? דברים באים ודברים הולכים,

אנשים מפתיעים ומאכזבים, אין סוף מסעות והרפתקאות עם סיומות לא צפויות.

אנשים רוקדים כל החיים ובסוף מוצאים עצמם על כסא גלגלים.

מוזיקאים מוכשרים מוכי פרקינסון נאלצים להפסיק לממש את תשוקתם בחיים.

ילדים מתים, נערים נרצחים.. כל כך הרבה תאונות דרכים. חיים לא צפויים.

אופנועים ארורים.

אני מתגעגעת אליהם..

מה הם החיים אם לא ניקח סיכונים?

הצעד הראשון תמיד יהיה לאבד את הדרך, איך המשפט הזה תמיד מעלה לי חיוך.

מטעויות רק לומדים. קמים וממשיכים ללכת.. הרי אם לא ננסה איך נדע?

אם לא נפנה שמאלה איך נבין שימינה הייתה הפניה הנכונה?

אינטואיציה.. ספק אם היא מועילה או מקשה..

כל הזמן מתקנים, משפצים.. חוזרים קצת אחורה ושוב מתקדמים.. גלגל החיים.

את הפאזל מרכיבים לאט מעט מיוסרים, אך גם אם מועדים לא מפסיקים.

מחייכים... אח השדה הזה.. איזה כיף שמישהו חשב על לשים מראות כאלה בין כל התוהו ובוהו שיש פה מסביב, שבין כל האכזריות הרוע והעצב יש תקשורת במבטים, רגשות שאת כל האיברים מצמררות, תרבויות מרתקות עם נופים עוצרי נשימה ויעדים להגעה..

מה היעד הבא?

בינתיים עוד סיגריה.. לא, אני לא יודעת מה היעד הבא.. אני לא יודעת איפה אהיה עוד חצי שנה, איזה מראות יהיו מולי, מה תהיה מלחמת ההישרדות ומה הכי יגרום לעיניים שלי לנצנץ.. לא. אני לא יודעת מה יהיה עוד שנתיים, גם לא עוד שלוש.. גם אם יצמידו לי אקדח לרקה, זה לא אומר שאדע.. מה שבטוח, שגם עוד חמש שנים.. באיזה נוף שזה לא יהיה, אם איזו תחושה ופרספקטיבה שלא תפתיע או תתיישן. הקפה שלי ישאר הפוך גדול חצי מים חצי סויה. ואסור, אבל אסור קצף.