מילה טובה - הבלוג של רוני גלבפיש

בלוז, וואשי טייפ - וסוף

  בתחילת השנה פתחתי לראשונה סדנת כתיבה לילדים בספריה הציבורית בזכרון יעקב. הם ישבו במעגל, ילדים זרים. סודות וסתרים. נעמה, איילה, מעיין, איליי, גל, אלון, נועה, איה ואוריה. תשעה ילדים בורקי עיניים ומחודדי עפרונות. הם באו לכתוב. שבועות של כתיבה וצחוק, משחקים, סיפורים, רעיונות ושטויות. איה ואוריה כתבו סיפורים פיוטיים ויפהפיים. נועה, איילה, מעיין ונעמה […]

רוני גלבפיש

20/02/2014


 

בתחילת השנה פתחתי לראשונה סדנת כתיבה לילדים בספריה הציבורית בזכרון יעקב. הם ישבו במעגל, ילדים זרים. סודות וסתרים. נעמה, איילה, מעיין, איליי, גל, אלון, נועה, איה ואוריה. תשעה ילדים בורקי עיניים ומחודדי עפרונות. הם באו לכתוב.

שבועות של כתיבה וצחוק, משחקים, סיפורים, רעיונות ושטויות. איה ואוריה כתבו סיפורים פיוטיים ויפהפיים. נועה, איילה, מעיין ונעמה רקמו חברויות ופחדים, משפחות ושמחות. גל ואלון כתבו הרפתקאות מסמרות שיער ואיליי הרג את כל גיבורי הסיפורים שלו, והצחיק אותנו בכל פעם מחדש.

היום שיחקנו משחק אחד אחרון: כל אחד מהכותבים הצעירים בחר באחד מהגיבורים שאת סיפורו כתב והקריא בסדנה. אנחנו היינו צריכים לנחש בעשר שאלות במי מדובר. כמעט בכל המקרים הצלחנו. ובכל פעם ישב שם ילד מספר ועל פניו מבט מופתע. זכרנו את כל הגיבורים. אהבנו את כולם.

האם הם הבינו שהסיפורים שלהם יכולים לגעת באנשים בעולם? אולי. אני כל כך מקווה.

הידיים של איה

סדנת ילדים אינה דומה כלל לסדנת מבוגרים. לאט לאט למדנו יחד איך לשחק, ואיך לעבור ממשחק לכתיבה. איך להקשיב זה לזה - זה היה מאתגר. זה נמשך חודשים ארוכים ויפים.

סדנת ילדים דומה בדבר אחד בלבד לסדנת מבוגרים: האינטימיות המתוקה הנוצרת בחדר, תחושת החום והחיבה העמוקה לכל אחד מהכותבים. אני נקשרת אליהם. לפעמים גם הם אליי.

בפגישה האחרונה אני כותבת להם מכתבים אישיים, תמיד.

גם הוושי טייפ נבחר בקפידה

בדרך כלל אני אופה את העוגיות בעצמי. בכל פעם משהו אחר. היום אוריה רצתה לאפות  עוגיות חמאה לחבריה לסדנה.

אוריה, בתי, למדה אצלי בסדנה. אני עדיין נרעדת לנוכח האחריות, והאושר על שהיא הניחה לי ללמד אותה.

 

האופה הקטנה

האופה הקטנה

עוגיות חמאה-תות

עוגיות חמאה-תות

 

ועוגיות חמאה-דובדבן

ועוגיות חמאה-דובדבן

עוגיות חמאה-כריש

עוגיות חמאה-כריש

המטבח התמלא ניחוחות מתוקים.

ואז הכנו לכל אחד שקית הפתעה תכולה לפרידה, וכתבנו מכתב מיוחד לנעמה הספרנית המופלאה שליוותה אותנו בחום ורוך לאורך כל הדרך.

שקיות הפתעה לפרידה

 

באמת, כתבת לכל אחד מאיתנו משהו אחר? הקשתה איה הקטנה, אהובת לבי.

באמת, אמרתי.

היא פקחה עיניים גדולות גדולות. "בפתק שלי כתבת עלי? רק עלי?"

"רק עלייך."

קיבלתי חיבוק קטן אבל חזק וחם כל כך. ואחריה האחרים, בזה אחר זה, מתוקים ואמיצים וחכמים ויצירתיים.

אני כבר מתגעגעת.

 

(ואולי הם ישובו בסתיו הבא? אני אפתח סדנה, ואשב שם, ואחכה להם)