תעבירי אותו הלאה

אולי במקום לחפש כל הזמן בשביל עצמנו, נתחיל לצוד גברים עבור החברות שלנו? דורית כהן מציעה את שיטת ה"סולידריות הנשית בדייטים". אל תשכחו איפה קראתן את זה קודם

דורית כהן

13/02/2012


אני רוצה אהבה. לא פעם כאשר זו נכנסה וחדרה לתוך חיי היא גרמה לי להסתובב כשוטה ברחובות ולעבור את מעברי החצייה ברמזורים אדומים ולשון שמוטה. אני רוצה להיות אוהבת ונאהבת, אני בעד החיים בשניים. בריש גלי. רק שיש לי לא מעט קובלנות בכל הקשור לדרך הארוכה שנדרשת עד לתחושות האלו. ליתר דיוק, יש לי רשימה שהייתה ממלאת דף A3 על עולם הדייטים וכל מה שנדרש ממני בדרך לשם.

עולם הדייטים רחוק ממני שנות אור. בעיני רוחי הוא שייך לנשים היפות. אלה שהזמן שלהם לא מדוד, אלה שעובדות חצי משרה בשביל למלא חלק מהיום. עולם הדייטים הוא עולם של הנשים הרעננות. אלה שמגיעות מבושמות ונעימות, טובות לב ורכות וכל מה שהטריד אותן במהלך היום היה האם להכין את סלט הקינואה בבית או לאכול אותו בחוץ.

אני לא נמצאת במערכת יחסים זוגית. אבל זו עובדה, לא הבעיה. הבעיה שלי מתחילה עם סגנון החיים שלי. אני עובדת שעות ארוכות במשרד, ואם לא בו אז שעות ארוכות מחוצה לו. אני לא רשומה לשום אתר הכרויות, לא מקיימת שיחות צ'אט בשעות הלילה המאוחרות ובאופן קבוע יושבת באותו בית קפה. ככה שהרדיוס שלי הוא משלוש שווה צלעות שכל יציאה ממנו גם גורמת לי לאי איזון. יותר מזה, הרגעים הכי טובים שלי בבר הם אלה שרק אני והברמן נמצאים ואין בו נפש חיה. אני מגיעה בסיום יום תשושה ועייפה וכל רצוני הוא ללגום כוס יין טובה ושיהיה שקט מסביב.

לכן, אם הייתה הסתברות כלשהי להיכרויות חדשות, גם היא נעלמה ונמוגה. אני גם מודה שכל מה שקשור לתחום הדייטים נמצא אצלי בתחתית סולם החשיבות. אני רוצה לצאת לדייטים, אבל אני רוצה לצאת אליהם מבלי להתאמץ עבורם. אני רוצה גבר שהתקשר אלי אחרי שהוא קיבל את הטלפון שלי וגם מעט אינפורמציה ומוכן ומזומן, או איימו עליו, לראות את פניי. ואם אפשר שהדייט יהיה ביום שבת אחר הצהריים.

ככה הגיתי את הרעיון של "סולידריות נשית בדייטים": נשים מייצרות לחברות שלהן דייטים. נשמע אוטופי? בכלל לא. בסולידריות הזו יש "חוקה", והחוקים נאכפים בשיטתיות ואכפתיות. זה יכול להתחיל בשתי חברות שמסכמות ביניהן שכאשר הן מכירות גבר שווה ואיכותי, במקום לחשוב איך לצוד אותו בשביל עצמן הן מפנות אותו לחברה שלהן. אין צורך להשקיע אנרגיות בפלירטוט וצייד - פשוט מעבירים אותו הלאה. כמובן שהמשחק מתקיים בצורה דו סיטרית. וזה יכול ללכת ולהתרחב עד לקבוצה של נשים רבות שדואגות זו לזו. הרגשות בעולם הסולדיריות הזה הם יכולת הפרגון והנתינה, אכפתיות ובעיקר תהליך של למידה איך להניח את ה"אני" בצד ולדאוג לאחר. בנוסף, יש בו את המפגש עם האמון שדואגים לך באותה המידה.

שהרי, נקודת הפתיחה של הנשים היא לרעתנו, בכל מה שנוגע לגברים. הביקוש וההיצע לא הוגנים: יש יותר נשים מגברים. נשים הפכו עצמאיות ועסוקות ועם זאת המתח שמתקיים בין החיים העצמאים לשעון הביולוגי נמצא שם כל הזמן. אז במקום לעשות בתוכנו הפרד ומשול, ורגע לפני שהשתן, סליחה שהדייט  - עולה לראש; רגע לפני שהרצון למציאת קשר הופך להיות המפקח החדש על מרחב המחשבה, אני מאמינה שאפשר לעשות פאוזה. לעצור ולחשוב איך אפשר להיות שם אחת בשביל השנייה. עכשיו, מה שנותר לי זה למצוא חברה.

>> לכל הטורים של דורית כהן