לשנות כיוון - הבלוג של נירה פרי

רק רציתי לספר לך

אמא, חלפו שלוש עשרה וחצי שנים מאז שעזבת מבלי שנפרדנו באמת. עכשיו כשאני כותבת זה כל כך חיי ואמיתי ורץ לי מול העיניים ובנשמה שאני רוצה לעצור את הזמן להתעכב עוד רגע ולשאול מה את מרגישה למה מילות הפרידה? למה הדמעה? אילו רק יכלתי לשנות את התסריט......

נירה פרי

30/01/2014


אמא, חלפו שלוש עשרה וחצי שנים מאז שעזבת מבלי שנפרדנו באמת.

אני זוכרת את הדמעה בזוית העין שלך רגע לפני שדלת חדר הניתוח נסגרה ואת המשפט האחרון שאמרת : "תשמרו על עצמכם".

עכשיו כשאני כותבת זה כל כך חיי ואמיתי ורץ לי מול העיניים ובנשמה שאני רוצה לעצור את הזמן להתעכב עוד רגע ולשאול מה את מרגישה למה מילות הפרידה? למה הדמעה? אילו רק יכלתי לשנות את התסריט......

אז רק רציתי לספר לך על כל כך הרבה דברים שקרו מאז.

על זה שעד אז הלכתי ,נסעתי וטפסתי  לאט בכבישים קטנים מלאי תמרורים'מאז משהו בי השתנה. שיניתי את הבחירה איפה לנוע ואיך, "כביש 6 ", אוטוסרדות כבשו את חיי . התחלתי לדהור בכיוונים ודרכים שלא הכרתי ואני רוצה לשתף אותך בכך  שהופתעתי הן מעצמי והן ממה שגיליתי.

הכל פה השתנה עבורי ועבור הסובבים אותי. את הסרט שהקדשתי לך הכנתי מבלי לתכנן, פשוט פתחתי את המצלמה וזרמתי. אז נכון שלא את הכל זכרתי ונכון שיש את מי שלא הזכרתי (אדם ומאיר  סליחה) וגם כשסיימתי וצפיתי קצת נדהמתי.

אז רגע לפני שאעצור , אבחן, אבדוק, אשנה  החלטתי לשחרר ולהעלות, אני עושה מעשה שלפני שלוש עשרה וחצי שנים אני בטוחה שלא היה בי האומץ לעשות.

https://www.youtube.com/watch?v=plWivoHMb-w&feature=youtube_gdata_player

אוהבת אותך ומתגעגעת,

בתך