בגוף אני מבינה - הבלוג של נגה פסו

ערה?

האם אנחנו ערים באמת? או חיים במציאות טכנולוגית מדומה?

נגה פסו

17/03/2013


זה מכבר המלחמה על להיות ערה במציאות ולא במציאות המדומה הפכה מלחמה יומיומית עבורי.
מצד אחד החברה הוירטואלית שלי הפכה להיות הרבה יותר תוססת ומעניינת מהחברה שלי במציאות, אנחנו כבר לא נפגשים אלא בצ'אט, אנחנו כבר לא יוצאים ואפילו לא רואים קליפי יו טיוב מוזרים ומצחיקים אחד אצל השני, במקום אנחנו שולחים לינק.
מצד שני הבן זוג שלי פה, מציאותי וקיים, מעוות את הפרצוף שלו באופן לא רצוני כל פעם שהוא רואה אותי נכנסת לפייסבוק/מייל  מיד כשנכנסת הביתה.
מצד אחד העבודה שלי נעשית דרך המחשב.
מצד שני גם לי נמאס מהמחשב.
ובסוף, כשסוף סוף הצלחתי להתנתק מכל אותן חברות וירטואליות ששאבו אותי למציאות מדומה, אני מוצאת את עצמי באייפון, במציאות מדומה אחרת. יש אינסטגרם, ויש משחקים, ורק ללחוץ על כפתור לראות אולי קיבלתי תגובה בפייסבוק, אולי מייל..
אני מודה, האייפון הוא מפלט נהדר מהשעמום, מרגעים מביכים, אבל בלי שאנחנו שמים לב, הוא הופך מפלט גם מהחיים האמיתיים.
גם בלילה, כשאני לא עובדת, היה לי תירוץ לקחת אותו למיטה; האייפון הוא לא רק אייפון אלא גם שעון מעורר. ואולי זאת חלק מהתוכנית לשעבד אותנו לאותם מכשירים קטנים וניידים, קטנים מידי בכדי שנחשוב שהם יכולים לפגוע בנו, אבל בקצב הזה בקרוב תיפתח קבוצת תמיכה לנגמלים אנונימיים מכל אותם יוצרי עולמות מדומים, מפייסבוק, טוויטר ועד ג'מייל וגוגל פלוס, כולם הם הדמיה.

לקחת את האייפון לשירותים זה דבר אחד, (ואין אחד שלא עושה את זה), אבל כשמצאתי את עצמי בוגדת בבן זוגי עם האייפון במיטה, הבנתי שמשהו במציאות המדומה הזו השתלט לי על החיים.
הפעם הוא לא עשה פרצוף, אולי קיבל בכניעה את המציאות המדומה, הפעם זו הייתה אני שהזדעזעתי.
שמתי בצד את האייפון, ממש כמו שאייפון שם בצד את החיים שלי.
מציאות מדומה לצד מציאות חיה שכבנו זה לצד זו, הוא כבר היה כבוי, אבל עדין הפריע לי בזוית של העין.. העפתי אותו לסלון, שישן על הספה.
לפני שנרדמתי חשבתי על ארוחות שישי עם המשפחה, פעם אבא שלי היה מכריח אותנו לכבות את הניידים לפני שהתחילה הארוחה, (עכשיו גם הוא נכנע לאותה מציאות מדומה). ועדין – לפני הארוחה, אחרי הארוחה, יש המון מה לבדוק באייפון,  ומסתבר שאפילו יותר מלפני שיצא חוק סגירת האייפונים בארוחה.
באותו לילה, קצת לפני שנרדמתי, הרגשתי שהתעוררתי למציאות חדשה, הפעם זו מציאות אמיתית, נטולת אייפונים בתור התחלה. סגרתי את האייפון לשבועיים, אם זה מהעבודה שיחפשו אותי במייל.. סגרתי את האייפון – איזו הקלה! אני ממליצה לכולם, כבר שנים שלא ידעתי כזאת שלווה.

כשפתחתי את הפייסבוק, אחרי סופשבוע של מציאות וטבע, ולא ורטואלי ומפוקסל דרך תמונות של אנשים אחרים, קיבלתי הודעה -
נראה שנועם פינחסוב, היה שותף לאותה התעוררות. שקרה אצלו בדרך קצת שונה -
פינחסוב: "הייתי צריך לראות את עצמי דרך האנשים בתור לבנקאית, איך אני נראה דרכם. ראש כפוף ועיניים שטוחות, סוג של אפאתיות שהמציאה את עצמה מחדש. איבדתי את הסביבה והסביבה איבדה אותי".

כחלק מההתעוררות שלו, פינחסוב יצר קליפ -
http://www.youtube.com/watch?v=KWMRLXv407U

לסיכום, הוא אומר: "אני לא יודע אם אשנה את העולם בקליפ שיצרתי, אבל אני יודע שקצת התעוררתי, או לפחות לחצתי על 'נודניק' ".

נחשו מה – השעון מעורר העיר אותי גם כשהפלאפון היה בסלון ולא צמוד צמוד אלי, ממש מחובר לאצבעות שלי. ישנתי יותר טוב, שינה נטולת קרינה מסוכנת ולווינים שממשיכים לשדר לנייד גם בזמן שאני ישנה. ישנה טוב וקמתי חדשה, למציאות ישנה וטובה, נטולת אייפון אך מלאת חיים.
לפעמים כל מה שצריך זה לשאול את עצמכם שאלה חשובה – האם גם אתם חיים במציאות מדומה? אולי זה הזמן שלכם להתעורר? אולי הקליפ הזה יגרום לכם להחליט לנסות משהו קצת אחר..
http://www.youtube.com/watch?v=KWMRLXv407U