adshgi - הבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

בן שנתיים

"גשרים" מציין שנתיים

עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

28/01/2017


עברו שנתיים מאז שפתחתי את הבלוג. בלוג שחשף אותי לעולמות חדשים- בעיקר לעולמי הפנימי.

את הפוסט הראשון כתבתי באבחה אחת, בולעת את הדמעות, מנסה לנסח ולדייק את הצער והכאב. כתיבה גולמית כזו, פורקת, זו הדרך שלי להבהיר לעצמי את עצמי.

בפוסט השני צירפתי את השיר "נסיון" של לאה גולדברג, מלווה אותי שנים רבות. תהיתי אז, האם אוכל לחוש שוב מאושרת באמת, לעמוד בנסיון האושר השלם.

אתמול שמעתי שוב את השיר הזה (לגמרי במקרה, אם אפשר לומר כך על שיר שנמצא בplaylist שלי ביוטיוב) וחשבתי לעצמי איזו דרך ארוכה עשיתי מאז- ולכל אורכה הבלוג מלווה. כתבתי בימים בהם הייתי בעיקר יתומה, וגם בימים שבהם הייתי הכי אמא. כתבתי געגועים ומשאלות, כתבתי על שיעורים שלמדתי מילדי, מחברותי, מהוריי. כתבתי חורף, קיץ, חגים וחול, אהבה ובדידות. ותמיד עמוק מהבטן.

היום אני יודעת שלא רק שאוכל להכיל אושר שלם- אני גם יכולה לייצר אותו! בלי נקיפות מצפון ובלי אשמה- פשוט ללכת בדרך שעושה לי ולסובבי הכי טוב, להסתכל לפחד בעיניים, להתחכך בו כתף אל כתף ולתת לו להמשיך בדרכו. ומהו עושה אושר לשלם אם לא היכולת לדייק אותו עוד ועוד, להוסיף נדבך על נדבך, ולהבין שכל זה בידיים שלנו? 

למה בכלל לחשוף כל אלה? את מי זה מעניין ומה זה הצורך הזה בלתת לאנשים להציץ לי ככה לתוך הנפש? אין לי תשובה אחת על זה. אני רק יודעת שבכל פעם שמישהו אומר לי שהוא מצא בתוך המילים שלי גם חלקים ממנו, או בכל פעם שמישהי אומרת שבזכות פוסט שלי היא החליטה לגדול/לצאת מתחום הנוחות שלה/ לקחת אחריות על בחירה אמיצה, אני יודעת שטוב שכתבתי.

גשרים היום בן שנתיים, ואני יודעת שכל פוסט בו הוא חלק ממני, וכולו יחד שלם הגדול מסך חלקיו

embedded by Embedded Video

 

מוזמנים לקרוא את הפוסטים כולם ע"י מעקב אחרי הבלוג כאן בסלנה או בעמוד הפייסבוק גשרים