תמונה אחת וסיפור - הבלוג של Rivka Kofler

טעים לכם?

"דוּאֶה זוּפֶּה" ביקשתי כשאני עוצרת את נגינת מילותיו הבלתי מובנות כשהוא מונה את סוגי המרקים, במרק שאת טיבו כלל לא הבנתי ומאותו רגע הפלגתי בדמיון אל הבלתי נודע. הוא עזב את שולחננו בברכה כלשהי וכעבור דקות ארוכות בהן התענגנו על לחם מעשה כשפים הגיעו שתי צלחות בייתיות, מונחות על שתי צלחות להידור, כולן שאריות פליטה של סטים זרים זה לזה, נושאות עליהן נוזל בלתי מזוהה.

Rivka Kofler

03/05/2013


"דוּאֶה זוּפֶּה" ביקשתי כשאני עוצרת את נגינת מילותיו הבלתי מובנות כשהוא מונה את סוגי המרקים, במרק שאת טיבו כלל לא הבנתי ומאותו רגע הפלגתי בדמיון אל הבלתי נודע. הוא עזב את שולחננו בברכה כלשהי וכעבור דקות ארוכות בהן התענגנו על לחם מעשה כשפים הגיעו שתי צלחות בייתיות, מונחות על שתי צלחות להידור, כולן שאריות פליטה של סטים זרים זה לזה, נושאות עליהן נוזל בלתי מזוהה.
טעים לכם? הוא שואל באיטלקית מהולה בתנועות ידיים המתקרבות לפה המדגים תנועות לעיסה? אמא שלי עשתה, אני מבינה מהמילים שהוא אומר, שהן דומות כל כך למילים אחרות בשפה אחרת שאני מכירה, ופתאום, המרק חסר הצורה, הפשוט למראה, קיבל טעמים אחרים לחלוטין של זכרונות ממקומות אחרים שהאמא של האיש עם הזרועות המנופפות באוויר עם כל מילה שלו, בטח לא היתה בהם מעולם, וספק אם אני הייתי או חלמתי.

אוכל, ידוע שהוא מקרב בין אנשים באופן הכי נעים. בייחוד במקומות כאלה, כמו המסעדה ברחוב הצדדי הזה שבקושי הואר בססטרי-לבנטה שעל החוף הליגורי באיטליה. הכל אנחנו עושים לבד, אומר לי האיש, שלא ברור אם הוא המלצר או הבעלים ומנסה למזוג לי עוד שמן זית מעשה ידיו לצלחת המלאה ממילא ואני מסרבת בנימוס.

כשהכנתי את הטיול הזה, קראתי ש"תנועת האוכל האיטי", ששמה לה למטרה להשתמש אך ורק במוצרים מקומיים התחילה כאן, בליגוריה, כמחאה על האוכל המהיר המתפשט בעולם עד שאם תעצמי עינייך, לא תדעי אם את אוכלת בפריז או בתל אביב, הרי הטעם אותו הטעם וההגשה אותה הגשה והעיצוב גם הוא זהה. הסיבה היחידה עבורי לאכול במקדונלד שליד הבית היא אולי הבזק של חלקיק שניה בו אחוש קפיצה קטנה לחו"ל, מיד אחר כך, אלעס "עם פה לא שלי" כך היתה אמא שלי מכנה את סגנון חסר החשק לאכילה, אוכל איטי אומר שימוש במוצרים מקומיים בלבד, בבישול מסורתי, נאמן למקורות. כך התענגתי על כל גרגר חומוס ליגורי שצף במרק שלי שאין בינו ובין החומוס הישראלי דבר, או על כל שן שום, אחד מיני רבים שליווה את הפסטה מעשי ידי המאמא ששחו בשמן זית משובח, עבודת יד, או העוגיות האלו, בגודל אגוז ממולאות בקרמים בטעמים שונים שאת שמן שכחתי, או אפילו סתם ענבים – אובי - מאחד השווקים שהיה להם טעם שלא דומה לשום דבר מוכר אחר.

בפונדק בו התגוררנו כעבור יומיים בפאתי לה ספציה, שוכנת אחת המסעדות הטובות ביותר באזור, כך כתוב, פגשתי אשה מדהימה, בעלת הבית, שלא היססה לצחוק קצת על חשבוני, יחד עם דוברי האיטלקית האחרים בשולחנות הסמוכים, וכשלא הבנתי אותה כשהסבירה באיטלקית צחה מה היא מנת היום. על ארבע היא ירדה, במרכז המסעדה עתיקת היומין שלה כדי להדגים לי תנועות של ארנב ועם שתי אצבעות מורמות באוויר הסבירה לי כמה ימים הוא כבר בר מינן בתנור. ואיך אני אוכל להדגים את טעמו המופלא של התבשיל הזה???? אפילו המצלמה רעדה כשניסתה לצלם עצמאית את המחזה, אז לי נותרה מזכרת מטושטשת מהארוע כדי לשכנע אותי שאכן התקיים.

אין לי מתכון לסוף כמו שמקובל, אבל יש לי טיפ:

את המרק שלכם בשלו על אש קטנה לפחות שעתיים, המרכיב הכי חשוב הוא טיפת אהבה לכל מי שעתיד לאכול אותו – האהבה מתגברת ככל שריח התבשיל ממלא את הבית.

________________________________________

לצפייה באלבום התמונות שלי

הצטרפו לעמוד התמונות שלי בפייסבוק

_________________________________

  • אם אהבתם את התמונה הזו והסיפור שלה ותרצו לא לפספס את התמונות הבאות והסיפורים שלהן,
    לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי - למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
    (תידרשו גם להסכים לקבל ניוזלטר של סלונה – גם זו לטובה) ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש.