יומני היקר - הבלוג של אורית יפרח

מספרת הסיפורים ג'ודי פיקו

אני ממליצה על הספר למרות ריבוי סיפוריו, בעיקר בזכות קורותיה של מינקה בבחינת "שלא לשמה – בא לשמה", הווה אומר, אם אוהדיה של הסופרת שאינם יהודים יקראו את הספר בזכות אהבתם לסופרת ותוך כדי כך ילמדו על השואה, דיינו!

אורית יפרח

16/01/2015


שום דבר בתחילת קריאת הספר "מספרת הסיפורים" לא מרמז על תוכנו: הכותרת העמומה, תמונת הכריכה המטעה (אישה לבושה בבגד תחרה, שערה אסוף ברכות, מקושט בפרח לבן, כל אלה כרומזים על רומן רומנטי) והסופרת עצמה, ג'ודי פיקו, הידועה, לפחות לי, כסופרת שספריה הם מהז'אנר המתאר מצבי חיים קיצוניים ומשבריים, אשר הם מתכון מעולה לשעת בכי משחרר והנה מתברר כי הספר הוא ספר שואה אמיתי!

הסיפור מורכב מעלילות חמישה סיפורים שונים: סיפור אחד ראשי והוא לב הספר ועוד ארבעה סיפוריים משניים, וניתן לשרטט זאת בצורת ארבעה חלקים אשר מתקיימים סביב הסיפור העיקרי. חשוב לציין שסיפורי המשנה משתלבים זה בזה במהלך העלילה ומקדמים אותה.

גיבורת הסיפור הראשון, הסיפור הראשי, היא בחורה צעירה בשם סייג' אשר מתיידדת בקבוצת תמיכה המיועדת לאנשים אשר חוו אבל עם ג'נטלמן מבוגר אשר הגיע לקבוצה מפני שאיבד את אשתו וכבר בתחילת הספר הוא מתוודה בפניה על עברו כקצין נאצי, ומבקש ממנה בקשה בלתי שיגרתית, דבר המתניע את העלילה עד לסופה. ולהלן פריסה שהכנתי ובה מודגם כיצד עלילות המשנה והסיפור הראשי משתלבות.

מספרת הסיפורים

ובתוך כל העלילות מוצאת סייג' גם זמן לרומנטיקה ולהרהורים על זהותה כיהודייה!

לאחר הפריסה הנ"ל בהחלט אפשר להבין מדוע נקרא הספר מספרת הסיפורים ולטעמי, יותר מידי סיפורים! בשלב כלשהו איבדתי את הריכוז והתחלתי להתבלבל מרוב דמויות ואירועים.

לדעתי, ניתן היה לוותר על סיפור האימה, אם כי ברורה לי הסיבה מדוע ג'ודי פיקו החליטה לארוג אותו בתוך העלילה. בסיפור המפלץ יש יסודות אלגוריים לזוועות השואה בפרט ולטבעו של האדם כרע או כטוב בכלל, אך מבחינתי, התוספת "הספרותית - פילוסופית" הזאת הייתה מכבידה ומיותרת.

אציין לטובה, את סיפור חייה של מינקה, סבתה של סייג': קורותיה בשואה, עוד מתחילת הכיבוש הנאצי, כילדה טובה בת 14 מבית יהודי טוב מלודג' עד שחרורה באפריל 1945 ממחנה הריכוז וההשמדה ברגן בלזן כשלד אדם הוא סיפור אמין, מרתק ומבעית כאחד! ניכר כי הסופרת ערכה מחקר מקיף ומדוקדק על התקופה וממש דייקה בפרטים ובתיאורי הזוועה. מי שלא מורגל בקריאת סיפורי שואה שיידע כי זהו תוכן סיפורה של מינקה. אני ממליצה על הספר למרות ריבוי סיפוריו, בעיקר בזכות קורותיה של מינקה בבחינת "שלא לשמה – בא לשמה", הווה אומר, אם אוהדיה של הסופרת שאינם יהודים יקראו את הספר בזכות אהבתם לסופרת ותוך כדי כך ילמדו על השואה, דיינו!