דוגמנית גדולה בעיר קטנה - הבלוג של ריי שגב

איך לא הצטלמתי לגיליון בגדי הים של "בלייזר"

היה לי חלום קטן. אולי חלק מכם לא יבינו את משמעותו. רציתי להצטלם לגיליון בגדי הים של המגזין "בלייזר". בעצם מדובר בבחורה עם לא מעט חלומות בסך הכל, אבל את החלום הזה דאגתי לציין בכל הזדמנות שצצה לי, כדי שהמסר יגיע לאנשים הנכונים ולא יתפספס חלילה. מה יכול להיות מסר ברור יותר מכתבה ל"ערב טוב […]

ריי שגב

12/05/2015


היה לי חלום קטן. אולי חלק מכם לא יבינו את משמעותו. רציתי להצטלם לגיליון בגדי הים של המגזין "בלייזר". בעצם מדובר בבחורה עם לא מעט חלומות בסך הכל, אבל את החלום הזה דאגתי לציין בכל הזדמנות שצצה לי, כדי שהמסר יגיע לאנשים הנכונים ולא יתפספס חלילה. מה יכול להיות מסר ברור יותר מכתבה ל"ערב טוב עם גיא פינס" שמסתיימת באמירה שלי: "אני חושבת שאני צריכה להופיע בספורטס אילוסטרייטד או לפחות "בלייזר"? בלינק >>>

embedded by Embedded Video

למה בעצם רציתי כל כך להיות חלק ממגזין שהרבה אנשים תופסים כסקסיסטי? ובכן התשובה נעוצה באג'נדה שלפיה מודל היופי חייב להיות מגוון ולייצג מידות שונות של נשים בכל מדיום הקיים היום בשוק, אם זה הלבשה תחתונה, אופנה עילית, מגזין לייפסטייל או גברים. כל עוד יש שם דוגמניות, הן צריכות להיות במידות שונות. נקודה. מבחינתי כדוגמנית "פלאס סייז" ישראלית, צילומים ל"בלייזר" זה ציון דרך ודריסת רגל במקום שבו רגל אישה מעל מידה 36 לא דרכה מעולם. לי זה חשוב.

ברור לי שהעניין לא כל כך פשוט, אכן מדובר במגזין המקובע על אידאל יופי אחיד, לא אמיתי ומרוטש. אבל ההיגיון שלי אמר שאם "בספורטס אילוסטרייטד" החליטו לשלב צילום של דוגמנית הפלאס סייז אשלי גרהם בביקיני קטנטן (אמנם כפרסומת) והעולם השתולל מאושר, מן הראוי שגם כאן יחליטו לתת לעניין הזדמנות נוספת.

so simple

מתוך הקמפיין של So Simple

אחרי שבפעם הקודמת שהזמינו אותי להפקה במגזין שהיתי בניו יורק והעניין לא ייצא לפועל לאכזבתי הרבה, לפני כמה שבועות קיבלתי מייל בהול ממפיקת אופנה במגזין. ההודעה היתה בעניין הפקה לכבוד לא פחות ולא יותר מגיליון בגדי הים החגיגי שמצולם לקראת הקיץ ויוצא בחודש מאי עם מיטב הדוגמניות בארץ, זה גליון השואב השראה במוהבק מגיליון בגדי הים היוקרתי של המגזין האמריקאי "ספורטס אילוסטרייטד" שיצא לא מזמן בקול רעש וצילצולים.  כשקיבלתי את המייל המפתיע הזה, מלמלתי לעצמי "הגיע הזמן!" וחיוך ענק נמרח לי על הפרצוף. מיד לאחר מכן ערכנו שיחת טלפון בה כבר דיברנו על תאריכים לצילומים, על סטייליסטית, צלמים אופציונליים והמידות שלי.

IMG_7328

אני על חוף הים בסנטה מוניקה לא מזמן. צילום: הת'ר הזן

בגליון בגדי הים, כל הפקה ממומנת על ידי מותג אחר, זה יכול להיות מותג בגדי ים, קוסמטיקה או לייף סטייל. במקרה שלי, חברת "DOVE" היתה זו שביקשה את ההפקה איתי. הכל נראה לי כל כך מדויק: הינה סוף סוף, אני חוזרת לארץ, מקבלת קמפיין פרזנטורית למותג So Simple והטיימינג מעולה בגלל התקדים שהיה ממש באותו זמן בספורט אילוסטרייטד ותוסיפו לזה שיתוף פעולה עם חברה כמו "DOVE"? אין יותר נכון מזה! ציפיתי לטלפון בשבוע שאחרי כן לסגירה סופית של תאריכים וכו'.

קמפיין #IamNoAngel של ליין בריינט

כן, אני כבר יודעת לא לשמוח עד ששום דבר לא קורה בפועל, דוגמנות פלאס סייז זה מקצוע שמלמד אותך להיות חסינה בפני דחייה ולפתח עור של פיל, אבל כשלבסוף העניין בוטל בלי שום סיבה, סתם ככה בסמס קר וריק מהמפיקה, לא יכולתי שלא להיות מעט מופתעת. מילא שמתייחסים אליי בזלזול, סוגרים, מבטלים, סוגרים מבטלים, אני כבר מזמן לא לוקחת אישית ובטח שלא ללב. אבל איך חברת "DOVE" ומגזין בלייזר יכלו לוותר על משהו חזק כל כך? איך הם יכלו להתעלם מרחשי העולם? מהטרנדים הכי חמים היום? להיות כל כך עיוורים לצורכי הקהל שמבקש עוד סוגים של יופי?

במקרה יצא לי לצפות בתכנית של גיא פינס בשבוע שעבר באייטם לקראת צאת הגיליון המדובר והפעם בראיון עם הדוגמניות שירז טל, שירלי בוגנים, שלי גפני ונינה ברוש על סט הצילומים. אני צופה בכתבה בתחושה אמביוולנטית. ארבעת הדוגמניות בנות ה-40 יפהפיות ומבורכות גנטית מוצגות במגזין כ"נשים אמיתיות". על המושג "נשים אמיתיות" אפשר לכתוב ספר שלם ולכן לא אכנס לכך כאן. מצד אחד מאד משמח שיש הרחבה של טווח הגילאים במגזין, אך מצד שני בנושא המידות, התהליך הרבה יותר ארוך ומורכב. התוצאה שמתקבלת בסוף מייצגת כרגיל את 2% הנשים שבאופן טבעי מבנה גופן איפשר להן את המידה 34-36 גם בגיל 40. היה הרבה יותר משמח אם היה ייצוג של לפחות חלק מתוך 98% הנשים שבמידות שונות בעולם. אני תוהה מדוע התהליך הזה כל כך קשה? האם אלו מחסומים הנובעים מפחד? והאם אי פעם יקרה פה שינוי משמעותי? 

******

אחרי פרסום הפוסט קיבלתי לא מעט תגובות בנושא, אבל שום דבר לא הכין אותי למה שקרה כמה ימים לאחר מכן וכך כתבתי בפוסט חדש שפרסמתי בעמוד הפייסבוק שלי:

"בצהריים קיבלתי טלפון זועם ואף מאיים ממערכת ״בלייזר״ בהמשך לפוסט שכתבתי בשבוע שעבר על ״איך לא הצטלמתי לגיליון בגדי הים של בלייזר״. הם ביקשו שאמחק את הפוסט מהבלוג שלי וש-DOVE מאד כעסו, כמובן שלא הסכמתי... ואני שואלת אתכן יקרות שלי- מה בסך הכל אנחנו מבקשות???
קצת פלורליזם? קצת גיוון במודל היופי? קצת עולם שמכבד נשים באשר הן? ומה עם חופש הביטוי לדוגמה?"

תגובה קונקרטית מ"בלייזר" או מ"Dove" לא התקבלה עד לרגע זה.