tantiroza - הבלוג של tantiroza

אין גבול לטירוף, 28 ק"מ

אני מקיימת הבטחות. הבטחתי אתמול לגלית (שהעליות והשטח של יער בן שמן לא הצליחו לפתות אותה) שתהיה ריצה מעניינת. קיימתי. מה היה לנו? לילה ויום, עליות שלא נגמרות וגם ירידות שאני כל כך שמחה שלא הייתי צריכה לעלות אותן, הרבה אבק, רוכבי אופניים, הליכה לאיבוד (בכוונה, כדי להשלים מרחק), רוכבי אופניים, הליכה לאיבוד (לא בכוונה, […]

tantiroza

15/09/2018


אני מקיימת הבטחות. הבטחתי אתמול לגלית (שהעליות והשטח של יער בן שמן לא הצליחו לפתות אותה) שתהיה ריצה מעניינת. קיימתי. מה היה לנו? לילה ויום, עליות שלא נגמרות וגם ירידות שאני כל כך שמחה שלא הייתי צריכה לעלות אותן, הרבה אבק, רוכבי אופניים, הליכה לאיבוד (בכוונה, כדי להשלים מרחק), רוכבי אופניים, הליכה לאיבוד (לא בכוונה, גם זה קורה, ומשלים מרחק), שיחות על סקס (לא מדברים על סקס כשרצים, הולכים לאיבוד, תלמדו את זה), הרבה רוכבי אופניים, אופנועים וסוסים, שהתחרו ביניהם, בתחרות הכי טובה בשטח – למי יש יותר (יותר שווה, יותר גדול, יותר באופן כללי).

running65_6

בנוהל השעון צלצל ב3:33 (מתחילה לפתח אלרגיה ל3), גם המקוריות של 1:20 מאתמול בלילה לא עזרה לו. התארגנות מהירה, וקדימה...יער בן שמן מחכה לנו. מאז שאורנה מלווה את יעלות המדבר, למרתון המדברי בסוף נובמבר, היא חושבת שכולנו יעלות. תיקון טעות, אנחנו לא. תיקון טעות, אני לא. לא יעלה ולא יעל, בקושי דינוזאור ירוק שמצליחה להזיז את עצמה כמה קילומטרים, גם זה בקצב צב, לדעתי זה הופך אותי לצבוזאורית. וגם זה מלווה בלא מעט תלונות. למרות שגלית תעיד שהיום לא התלוננתי אפילו פעם אחת (עד עכשיו, כמה סבלנות יכולה להיות לצבוזאורית?). כיאה ליעלה, היא צריכה לרוץ ביער בן שמן, להכיר טוב את כל העליות, השבילים והפינות.

running65_1

התחלנו לרוץ ב4:45, בחושך מוחלט שאפילו את עצמי לא ראיתי בו. ביער חושך זה חושך, אפשר להעמיד למסדר את הכוכבים, הדובה הגדולה, כוכב הצפון, והעגלה הקטנה, כולם  הופיעו הלילה במלוא הדרם, רק חבל שהם קצת רחוקים ופחות מאירים את השבילים ביער בן שמן. היתרון בחושך מוחלט, הוא שלא רואים את העליות, רק מרגישים אותן ברגליים, הן רק מפתיעות בקטנה, אין זמן להתבאס שהן שם. אחרי  4 קמ ביער, בחושך, חתכנו לביקור בכפר דניאל, חשבנו שיחכו לנו עם קפה, לפחות, אבל הם לא היו מסבירי פנים, ישנו כולם, אז המשכנו לחפש את מזלנו במקלט הקופים, גם שם דחו אותנו. הבנו שטוב כבר לא ייצא מהריצה הזו ורצנו לחניון, כמעט הרגו אותנו, כי...אתם זוכרים, לא יעלות, אז לקח לנו יותר זמן מהמוקצב. מזל שיש לנו קבוצה אוהבת ומחבקת (כולל העברת טיפות זיעה אחרי אימון), ונשארנו בחיים ועוד עם לא מעט חיוכים.

הקפה ראשונה הסתיימה בהצלחה (יחסית), ומסתבר שבכלל לא קשורה להקפה השניה שמתחילים עכשיו. פתחתי את המסלול בשעון וקדימה...כולם רעננים ואני צבוזאורית, זוכרים?

running65_4

תפסתי טרמפ (לא באמת, ניסיתי, אף אחד לא עצר) לבקעת הנזירים, מצאתי שוב את קשקשתה ותפסתי שיחה צפופה עם חבורת פרות שהיו כבר באמצע ארוחת בוקר.  נאמתי נאום לאומה וחיכיתי שעה לרמזור אדום שיתחלף לירוק (רק בגלל זה הקילומטר האחרון לקח שעה). התמונות בפייסלנד, ככה לפחות תבינו את ההקשר. אה, תוך כדי גם רצתי, קיללתי את השין (-ים) שהתעוררו גם, למרות שלא הוזמנו למסיבה, ורצתי עוד קצת.

running65_5

רצתי היום 28 ק"מ, בהקפות, הכנה לסובב שמתקרב. הייתי מצפה להתלהבות ושמחה. אין. סתם עוד יום רגיל, התעוררתי הרבה יותר מדי מוקדם, רצתי הרבה יותר מדי קילומטרים, חזרתי חום גבוה מדי....ריצה, תרגשי אותי!!! אי אפשר לשלוח אותי לעשות 33 ק"מ (שוב ה-3 הזה נדחף?!!?!?) בלי להתרגש. מריחה משבר באוויר....מישהו אמר ייעוץ זוגי?!

running65_3

 #לאן_את_רצה_TantiRoza