adshgi - הבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

היום התגעגעתי

השעה בה כולם נחים היא השעה בה הגעגוע שלי הכי ער.

עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

21/01/2017


פתאום זה מתגנב,  בלי להכין או לשאול אם מתאים שעכשיו. הלב מתמלא געגוע ותחושת החמצה, וכל גשמי הברכה של ההודיה הופכים לבוץ.

זה תמיד בצהרי יום שישי, זו תמיד קרן האור שחודרת ברוך חוצפני.  מהתריסים או מבעד לעפעפיים, במרפסת או בבית,  עם שיר ברקע או ככה, נטורל. ואז הצביטה הזו בלב- כבר מזמן לא דיברנו.

היום התגעגעתי, אמא. לכל מה שאיננו.  לכל מה שיכל להיות אחרת.

היום התגעגעתי אבא, לכל מה שאמור היה לקרות.

היום התגעגעתי אחותי אלה, למעט מדי זמן שהיה לנו יחד.

היום התגעגעתי גם להיות שוב קרובה אלייך- אחי היקר, שלהבדיל, בחר להרחיק ליבשת אחרת ובא לבקר מעט מדי פעמים.
בכיתי היום כשחיבקתי ילדה בוערת מחום,  וכשאמרה לי שהיא שומעת את הלב שלי פועם סיפרתי לה שאלה פעימות של אהבה וריפוי.  ולרגע הייתי אני בעצמי הילדה ששומעת את לב אימי. והתגעגעתי יותר.
בכיתי היום כשהנקתי, והדמעות של האין נזלו מעל החלב של היש.  ויש המון וזה לא מבוטל ואני מודה עליו כל רגע.  אבל היום, היום התגעגעתי.

כי יש שעה שהאור, חופן בידיו את כל הצער ואין ברירה מלבד להתמסר גם אליו.

יש שעה שהאור/רחל חלפי

יש שעה שהכל יושב בתוך
האור
כמו אבן חן בתוך עדי זהב
אפשר לחפון אור כזה
אפשר לאכול אור כזה
אפשר לגמוע אור כזה
אפשר לנוע בו לאורך ולרוחב
אפשר לשקול אותו בזהב
מלא.

 

 

lemomtree

צילום: אלבום פרטי

 

 

 

מוזמנים לעקוב אחרי כאן בסלונה או לעשות Like לעמוד הפייסבוק של הבלוג "גשרים" ולקרוא את כל הפוסטים שלי.