להתאהב במציאות - הבלוג של חולמת בהקיץ

מתערבים בחיים

ללמוד איך להתייחס ולמה, את מה לקחת ברצינות ועל מה לצחוק סתם יום של חול מלא בהתערבות מצד גורמים שונים יכול להעלות חיוך או לההירס תלוי בנקודת המבט

חולמת בהקיץ

30/07/2012


יש אנשים שחשים שתפקידם הוא להתערב בחיי אנשים הבוקר נתקלתי בכמה דמויות כאלו. בהתחלה זה הרגיז אותי, אבל בפעם השלישית התחלתי לחייך, כי הבנתי שאנשים כאלה מסכנים. אין להם מה לעשות בחיים מלבד להתלונן או להתערב.
הבוקר פגשתי את השכנה שאנו קוראים לה "מורחת בצק". למה מורחת בצק? אצלנו בבית זה הכינוי לאדם שמתלונן כל הזמן על כולם ומעיר הערות. מאיפה הגיע הכינויי? מהדירה הקודמת שלנו. היתה שם אישה עם פניי תשעה באב כמעט כל השנה. תמיד מתלוננת על זה ועל ההוא. כולם לא היו בסדר מבחינתה, אבל המיוחד בה היה שכאשר מישהו חנה ליד הבית שלה (מקום  מותר על פי החוק) היא היתה מורחת על השמשה של הרכב שלו בצק. אנחנו התוודענו לזה מנסיון אחרי כמה ימי מגורים. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק נורא. אנחנו החלטתנו לצחוק ובעלי אפילו הסתלבט על כך שהיא תימנייה קמצנית (בעלי תימני מצד אמא אז מותר (-;) , מתקמצנת על הקמח כך שהבצק רך מידי וקל להוריד אותו (-; מזל שכך הייתי אז בהריון ואם היה עלינו להגיע לבית חולים היינו בבעיה גדולה. בכל אופן מאז החלטתנו לתת את הכינוי הזה לאנשים שמזכירים לנו אותה ופה בבניין החדש (בבית שאנחנו בתהליכי קנייה שלו) זאת א' השכנה המבוגרת מקומה ראשונה. כמה ימים לפני שעברנו ראיתי אותה והיא הספיקה להתלונן על שלאף אחד לא אכפת מחדר המדרגות ועכשיו כשהמנקה חולה הכל מלוכלך ורק לה אכפת. שמעתי, הקשבתי ואפילו עודדתי, אבל לאחר מספר ימים הבנתי שזאת תכלית חיותה ועכשיו מתפקידי לנסות להימנע מלשמוע אותה כדי שלא אצטרך לשמוע תלונות בכל יום.
הבוקר ה"מורחת" התלוננה על השכנה שעושה שיפוץ במחסן עם אישור כל השכנים מלבדה (למה מה קרה שהיא תאשר דבר כזה? הרי השיפוץ ייקח מעט מקום מהחדרון של הפח וזה רכוש כל הבניין...) אחר כך היא גזלה לי את הכייף בלהלך ברוגע עם הקטנה שלי (יצאתי מאוחר למעון אחרי שכבר שמתי את הגדולה והחלטתי להינות מקצת משב רוח שיש למטה וללכת עם עגלה במקום עם הרכב), לאורך מחצית מהדרך היא הלכה לצידי וטענה כלפיי שזה לא בסדר שאני שמה את הילדה במעון בגיל כ"כ צעיר כשאני בבית (לא רציתי לומר לה שזאת לא אחריות שלה, מה לעשות חינכו אותי לכבד מבוגרים (-;) אז אמרתי שרק כרגע אני בבית ובעוד חודש אחזור לעבוד (האמת בטח הייתי צריכה למצוא דרך אחרת לומר את הכל, זאת הכנות שלי שבעוכרי בקרוב מאוד אצטרך ללמוד איך לדבר איתה) ואז היא אמרה לי שכל עבודה היא זבל ושהיא עבדה בכמה עבודות לא היה לה טוב. אמרתי לה נכון למרות שהיה עלי לומר: ברור את הרי לא מרוצה מכלום, אבל זה לא אני אז.... שמחתי שהגענו לצומת דרכים ונפטרתי ממנה ובחזור הסתכלתי על תוכנייה שהיתה תלויה על הספרייה. ראיתי שהמנקה מנקה שם אז לא התכוונתי להיכנס, אך ברור שאחת הנשמות הטובות קפצה ואמרה לי: את לא רואה שהמנקה מנקה פה ואת מפריעה לה? אי אפשר להיכנס לספרייה עד 10. התאים לי לומר: מה את מתערבת בכלל ראיתי אותי מנסה להיכנס, זאת אחריות שלך לשמור על המנקה? אבל כמובן שלא אמרתי לה זאת, אלא הסברתי שאני לא נכנסת, אלא מסתכלת על השלט. כשהלכתי משם חייכתי לעצמי. יכולתי לכעוס, להתרגז ולהרוס לעצמי את היום, אבל על אנשים משועממים כאלה צריך רק לרחם. הם היו מתים שהיו להם חיים כמו שלי.