ריכוז בהפרעה - הבלוג של Edri Maya

סדר עולם חדש

מרגיש לי כאילו אני נוסעת ברכב שמאבד שליטה ואני רק מחכה להתרסקות , לחבטה הזו שתבוא ותיקח את כולנו לעזאזל. אבל בואו נניח שאני מנסה לתפוס את ההגה ולהציל את הרגע מה יהיה המסלול אליו אכוון?

Edri Maya

28/10/2017


together-2450090

האמת היא שאני ממש מפחדת, מה מפחדת? משקשקת. הדבר השנוא עליי הוא לאבד שליטה ולמען האמת מרגיש לי כאילו אני הנוסעת ברכב שמאבד שליטה ואני רק מחכה להתרסקות , לחבטה הזו שתבוא ותיקח את כולנו לעזאזל.

אבל בואו נניח שאני מנסה לתפוס את ההגה ולהציל את הרגע מהו המסלול אליו אכוון? מה יהא היעד הזה שלדעתי יביא לכולנו עתיד טוב יותר? אין ספק שאני אכוון למקום המוסרי ביותר ששמו צדק. פשוט אה? לא ממש. לא בעולם הנוכחי בו כולנו שוהים בערפל הסמיך הזה שלא מאפשר לנו ראייה צלולה ובהירה האמת היא שנראה לנו כאילו בחיי היומיום אנחנו כל כך בשליטה כלמעשה זה מה שבדיוק רוצים שנחשוב שאם אנחנו מתעוררים בבוקר ומקבלים שליטה על הדברים הקטנים כמו לנהוג לעבודה או לקחת אוטובוס לשם, לשלם את החובות שלנו, לטפל בילדים וללכת למכון כושר אחר הצהריים אז הרי שכל אחד שולט בעולמו שלו הוא, אבל אין זה כך באמת.

אני הולכת לתלוש לכם את המסיכה הארורה הזו מהעיניים ולומר לכם שמישהו אחר נוהג בנו כבובות על חוטים. עושים לנו את זה בתקשורת על- ידי הבניות מגדריות : האישה במטבח מבשלת ומטפלת בילדים, האימא הדואגת והמסורתית לנצח והגבר הוא זה שמושיע אותה ודואג לה. ורוד בנות כחול בנים? לא עוד. לא בעולם החדש.

משמרים פערים בחברה על ידי תקציבים ומשאבים קחו לדוגמה את מפוטרי "נגב קרמיקה" מירוחם שאין להם מושג מה יהיה עליהם מחר היכן יעבדו? העובדים במפעלים באזור נקלטים רק דרך קבלנים שידוע שזו העבודה הכי קשה בעולם האם אנשים בני 50 פלוס יכולים להרשות זאת לעצמם פיזית? אז הפריפריה סובלת ותמשיך לסבול כי משקיעים בה רק על ידי מפעלים המיועדים לאוכלוסיה הכביכול חלשה, כלמעשה בפועל היא מוחלשת על יד הממשלה, הפריפריה קראו לנו, השוליים העובדים של בעלי ההון מהמרכז אלו המחזיקים את מנהיגי המדינה קצר וזוכים לכל ההטבות שעסקים קטנים יכולים רק לחלום עליהם.

ואיך הגענו למצב הזה שהאוכלוסייה בדרום חלשה? אסביר - פשוט לא מטפחים אותנו, לא מבחינת תקציבים בחינוך ולא מבחינת משאבים ולא מבחינת תעסוקה ולכן זה נשאר סטטי, קבוע. אם העיירות בפריפריה היו מעשירות עצמן על ידי ארנונה ממפעלים לא בהכרח כימים נגיד של מותגים כלשהם, ותיירות מתפתחת זה היה מכניס תקציבים נוספים לעירייה ואז היה אפשר להשקיע יותר בחינוך ובתרבות אבל המשאבים מופנים למרכז וכך נוצר מצב שבו מפוטרי נגב קרמיקה יושבים באוהל מחאה בדיוק כמו בקום המדינה תופסים את הראש בידיים ותוהים איך הגענו למצב הזה?

כתבתי על זה בעבר ואכתוב על זה עד שמישהו ירים את הכפפה שנקראת אומץ!! ויחד נתחיל להניע את השינוי לא סביר שניתן לאנושות להתרסק.

מדובר פה על העתיד של הילדים שלנו אנחנו חייבים להחזיק את ההגה ולדרוש מההנהגה סדר עולם חדש.