על אופנה וגעגוע, וגם על החיים - הבלוג של נירי שאול

היי צנועה כבת מלך. ברצינות?

חוברת עבודה פנימית של רבנית מהמגזר החרדי מלמדת את הילדות והנערות הצעירות כיצד להתלבש בצניעות מירבית, מה להסתיר, מה לא לחשוף, איך להתהלך ברחוב, לא לדלג חו”ח, לא לשים חגורה, לא לגדל פוני ולא ולא ולא. נערה צנועה לא עושה הרבה דברים. התבאסתי קצת על הבוקר.

נירי שאול

12/09/2017


כשראיתי את התמונה הזאת על הבוקר, הדבר הראשון שהרגשתי היה עצב. כלומר, כעסתי, אבל,  בעיקר הייתי עצובה. מחקר קצר העלה את המקור כספר שנקרא “חנֹך לנערה” מאת הרבנית י.זיידנר. (כנראה חוברת מתנה, שניתנת בחוגים החרדיים).

21751306_1546109855411230_1659559498277337244_n

(המקור צולם והועלה בדף הפייסבוק של עקיבא נוביק, משם הועלה לטוויטר ע”י ג’וש בריינר, ואז חזר לפייסבוק דרך יסמין לוי).

יש לי ילדה קטנה, ואני רואה אותה מתבגרת לי מיום ליום, כשהיא יודעת טוב מאוד מי היא ומה המקום שלה בעולם הזה. היא יודעת שהיא שווה בזכות עצמה ובזכות מי שהיא, ושהיא יכולה לעשות כל מה שהיא אוהבת, ושאם תשקיע מספיק ותתאמץ היא תוכל להגשים הרבה מאוד דברים. היא גם יודעת שאנחנו תמיד נהיה כאן מאחוריה, ונתמוך בה ובהחלטות שלה בחיים, וגם אם לא נסכים איתן, וניתן את חוות הדעת שלנו או העצה, ברגע שהיא תהיה מבוגרת מספיק – אנחנו נקבל כל החלטה שלה ולא נכתיב לה איך לחיות או איך להתנהל.

היא יודעת את כל הדברים האלה כי היא גדלה באווירה חופשית. יש גבולות בבית, בואו, הכל תחת השגחה (שלא תקבלו את הרושם שמסתובבים לי פה ילדי חופש יחפים ורצים ברחובות ללא תכלית). אני מדברת על חופש במובן של עצמאות מחשבתית, של לחיות בעולם שבו יש לדעות ולרצונות שלה מקום, והיא יכולה לומר מה היא חושבת, וללבוש מה שנוח לה, ולעשות מה שגורם לה להיות מאושרת, ואף אחד לא באמת יוכל להחליט על העתיד שלה חוץ ממנה. אנחנו נכוון ונתמוך, אבל היא תגדל תמיד בידיעה שיש לה את כל הכלים והבסיס להצליח ולעשות מה שעושה לה טוב.

ואז ראיתי את התמונה הזאת, וזה כל כך העציב אותי, כי זה הזכיר לי שיש כאן אוכלוסיה שלמה שבה גדלות ילדות שאין להן אפילו רבע מהידיעה הזאת.

מגיל צעיר מלמדים אותן שתפקידן הוא לטפח את הבית, לעזור לאמא, לשרת את האחים ולדאוג לילדים.
הן חיות תחת הגבלות ואיסורים, אסור לשיר, אסור ללבוש, אסור לעשות. הן גדלות תחת הרושם המעוות הזה, שאם יראו את הזרוע שלהן, או חו”ח המותן תהיה מודגשת כי החולצה בתוך המכנסיים, זה אומר שהן לא צנועות, וכשהן לא צנועות זה בעצם אומר שהן לא מכבדות את החברה שבה הן חיות, ומי שלא מכבדת את החברה יכולה לבייש את המשפחה, ומי שמביישת את המשפחה, או אז מדובר כבר בבעיית שעלולה להשליך על הרבה מאוד תחומי חיים ולהשפיע על העתיד שלה ושל המשפחה באופן משמעותי.

אז עדיף פשוט להיות צנועה.

למה לעזאזל ילדה או נערה צעירה צריכה לגדול בכאלה הגבלות על החשיבה שלה, על היכולות שלה, על המעשים. למה ילדה או נערה צעירה צריכה ללמוד כבר מגיל צעיר שהגוף שלה הוא בעיה, שהנוכחות שלה היא בעיה, ולא משנה כמה ינסו להסביר את זה בכך שהיא כל כך מיוחדת ומלכה ולכן צריכה לשמור על צניעות מירבית – זאת עדיין, בעיניי לפחות, תמיד תהיה סוג של התעללות. (ואני נזהרת מלהיכנס רגע לכל המשמעות של זה בכיוון הגברי שלא מסוגל לשלוט בעצמו אם יראה חלילה זרוע נשית או מותן מודגשת, כן? כי תאמינו לי שיש לי הרבה מה להגיד גם על זה).
אגב, גם אצלנו יש אינספור דיונים לגבי לבוש חשוף יותר או פחות, אבל עם כל הכבוד, יש הבדל בסיסי ומהותי בין מכנסיים וחולצה קצרים ולבוש שמאפשר לזרועות להיראות או מדגיש במקרה את המותן, לבין שמלות ארוכות רחבות עם צווארון חנוט כל ימות השנה.

אז ניסיתי לחפש קצת תשובות בנושא הזה, לקרוא ולנסות להבין למה באמת זה כל כך חשוב שאישה תתלבש בצניעות, למה להסתיר את כל חלקי הגוף בצורה כזאת מוחלטת, למה זה כל כך חשוב להם? או איך לפחות הם מסבירים את זה לעצמם ולכל אחד אחר ששואל.

הגעתי לאתר אינטרנט עם שאלות לרבנית זיידנר עצמה, ולאחר שקראתי את תשובותיה, אפשר היה לחשוב שאולי היא עצמה קיצונית ומחמירה באופן מיוחד, אז המשכתי לקרוא בעוד אתרים ופורומים. מצאתי כל מיני הסברים, חלקם מדברים על “בת מלך”, כל כבודה הוא פנימה ולא החוצה, צריך לכבד את עצמך ולא לחשוף את גופך שהוא יהלום נסתר, קראתי גם הסברים שדיברו על לא להכשיל את הגבר שיעמוד מולך (באמת לא רוצה להיכנס לזה, טעון מדי. יותר מדי), וקראתי גם הסברים שטוענים כי התורה מדברת על צניעות בכלל בהקשר של אורח חיים ומידה נפשית פנימית והיא הגישה של איך אדם מתייחס לעצמו, ומה הוא משדר כלפי חוץ. ההסבר הזה כבר נשמע לי יותר מעניין ומכבד, אבל אז הוא עבר לטיעון המחץ שכשאת לבושה באופן לא צנוע, את בעצם צועקת שימו לב אליי ואל הגוף שלי, מתבלטת, ושואבת תשומת לב חיצונית, ומסיחה את הדעת מן העיקר שהוא מה שנמצא בפנים.

איך שלא הסתכלתי על זה, בסופו של דבר תמיד הגיעו לרעיון די דומה, והרושם שאני קיבלתי מהדברים, הוא שצריך להיות צנועה כדי לא לגרור תשומת לב מיותרת.
אומרים שהיופי בתורה הוא שהיא מאפשרת לחקור ולשאול שאלות, ולפרש. מה כל כך יפה בזה אם התשובות שאת מקבלת מובילות בדיוק לאותם רעיונות מקובעים וצורת מחשבה מגבילה?
למה ילדה צריכה לחיות כל הזמן בחשש שמא היא תגרור תשומת לב מיותרת או שהיא עלולה להכשיל אנשים אחרים, או בכלל לחיות בידיעה שהיא יכולה להיות גורם לדבר “נורא” שכזה שעלול לבייש את משפחתה.

אני לא יודעת, יש משהו מאוד מתסכל בעיניי, לראות תמונה כזאת מתוך חוברת “חנוך לנערה”, (גם אם זה לא קשור לחומר הלימוד וקונים את זה במתנה לחג, או לומדים את זה בתוך החוגים הפנימיים שלהם, או מה שזה לא יהיה), כי זה מבהיר לי פתאום, בכזאת עוצמה, כמה הילדות האלה גדלות בחברה מקובעת ומגבילה, ועד כמה זה בעייתי.
ואתם יכולים לצקצק עליי ולהגיד, אה, שטויות כולה בגדים, מה היא נתפסת לזה, רוצים לחיות בצנעה וכך הם מבטאים את זה, מה העניין הגדול.. אבל יש פה עניין גדול מאוד רבותיי, העניין הזה גדול כי הוא בסיס לחינוך נשים באוכלוסיה שרק הולכת וגדלה כאן, וכל ילדה שתגדל להיות אישה עם הבסיס הזה, תחיה באמונה צרה ביותר, שכל תפקידה ומהותה בחיים האלה, זה לעשות מה שאומרים לה, לכבד את מי שאומרים לה, וכל סטייה קטנה מהדרך המקובעת היא אסון, ובעיקר שאסור לה ואסור לה ואסור.

ויודעים מה? אפילו אם זה רק זרם קטן בתוך חברה חרדית, אפילו אם זה אחוזון פצפון ולא קריטי, עצם הידיעה שיש שם ילדות שגדלות ככה, ולא יודעות שאפשר גם אחרת, ואולי גם לא יידעו אף פעם, וכך יחיו את חייהן, בחוסר שוויון תחת איסורים והגבלות, פשוט מתסכלת ומייאשת אותי.

הלוואי שיידעו שאפשר גם אחרת. הלוואי שיידעו שמגיע להן גם אחרת.