פחד של אמא

בעקבות אירועי הימים האחרונים, מעלה על הכתב מה שעובר לי בראש ובלב.

בחורה עם מחשב נייד

שעת האמהות

אתמול הובאו למנוחות 3 נערים שנחטפו ונרצחו כי הם יהודים.
היום נרצח נער ערבי.

מודעות הסתה ותמונות של שנאה בכל הרשת.

הסלמה מדינית וחברתית.

אתמול כתבתי את השורות האלו:

"עצובה, מותשת, מודאגת.
חוששת מה יהיה, מה יקרה כאן?
דיבורים על נקמה מצמררים אותי.
די לשנאה, די להתלהמות, די לליבוי היצרים"

היום אני מוסיפה את השורות האלה:

"בואו נהיה גיבורים! כי איזהו גיבור הכובש את יצרו.
בואו ננהג באיפוק, כמו האמהות הגיבורות של 3 הנערים,
בואו נגיד לא לנקמה, לא לשפיכת הדמים.
האדמה הזו רוויה בדם, עד מתי?
עזרו לנו האימהות לישון בלילה, אל תתנו לשטף המסיתים לזרוע הרס.
בואו נכבד את החיים באשר הם חיים, נאהב את האדם באשר הוא אדם.
בואו נשמור על הילדים, נחבק אותם חזק, נתנחם בהם, כי כלום לא מובן מאליו.
נקמה גוררת נקמה, גוררת נקמה, גוררת נקמה. עד מתי?
כאמהות- כל הילדים הם ילדים של כולנו. כולנו מרגישות את הכאב."

עוד לא אבדה תקוותי! עוד לא אבדה תקוותנו!

אורלי כהן - חיים וטעים
אוהבת את החיים הטובים והטעימים: לבשל, לאפות, לצלם, לטעום, לטייל, לבלות, ליצור, לעצב, לשתף, לכתוב ולספר. יחד עם זאת, בריאות הגוף, הנפש והנשמה חשובים לי ואני משתדלת לשלב ביניהם. חיים וטעים זה המוטו שלי.