saraho - הבלוג של שרה*פאן

אבחון ממוקד

"ומה את עושה בעניין?" אני מביטה במבט פעור וליבי מפרפר, מה היא רוצה לשמוע ולאן זה יוביל אותי? אני תוהה, התשובה שאני נותנת לא מניחה את דעתה ולחץ הדם שלי עולה, לא, לא שוב. לאחר שנה של הפסקה ברוכה פניתי לבעלת מקצוע למען ביתי הפעוטה. במקום לקבל חוות דעת מקצועית אני עוברת אבחון פסיכיאטרי פוסטראומטי האם אני […]

שרה*פאן

10/01/2016


ferris-wheel

"ומה את עושה בעניין?" אני מביטה במבט פעור וליבי מפרפר, מה היא רוצה לשמוע ולאן זה יוביל אותי? אני תוהה, התשובה שאני נותנת לא מניחה את דעתה ולחץ הדם שלי עולה, לא, לא שוב.

לאחר שנה של הפסקה ברוכה פניתי לבעלת מקצוע למען ביתי הפעוטה.

במקום לקבל חוות דעת מקצועית אני עוברת אבחון פסיכיאטרי פוסטראומטי האם אני שפויה. אני צולחת מבטים חשדניים, מחוות מלחיצות (שבי), והמלצות שהקשר בינן לבין המציאות מקרי בהחלט(עשר קפיצות על טרמפולינה ביום), אני בולעת  רוק ומסבירה בנועם שאנחנו בסדר ואני רק צריכה איקס וזד, היא לא משתכנעת ומפנה אותי לתריסר  בדיקות ולעוד כמה אנשי מקצוע בשביל הכיף

המזכירה מחוץ לחדר מקבלת את פניי בנעם

אני: שלום

מזכירה:*לעיסה, לעיסה*

אני: אפשר לקבוע תור?

מזכירה:*בלון*

אני: צריך כרטיס מגנטי?

מזכירה: את מדברת אליי?

אני: לא! אני מדברת לקיר! וזורקת עליה את כל ההפניות

אני במציאות מגישה את קלסר ההזמנות ומצליחה לצאת אחרי ששערי הלבין וחגגתי בת מצווש לילדה.

בעיניי רוב אנשי המקצוע אני "מקרה" לפעמים אני זוכה לשמוע פניני חכמה כשאני נשארת עוד כמה דקות באזור המחייה שלהם: "האמא של המטופלת קצת בעייתית" לעיתים נדירות ההערה פשוט מחליקה על גבי שריון הקשקשים שלי ולעיתים תכופות השריון נסדק ואני סמוקה מכעס.

אני משתדלת לעבור טיפולי מדיטציה לפני חתירה למגע עם הגורמים העוינים

ומתפללת להרבה מזל

בסופו של דבר בשעת הדחק אני ממלמלת

העולם הוא גלגל