aunt petunia - הבלוג של aunt petunia

אין מחיר לחופש

משפחת הפטוניות החליטה לא להירשם לקייטנה, ולעשות בכל יום פעילות כייפית אחת. להלן סיכום השבוע הראשון

aunt petunia

17/07/2012


החלטנו לא להירשם לקייטנה. כלומר המקס ומוריץ שללו כל תוכנית "איפסון ילדים לימות הקיץ החמים" שהצעתי. זה לא שנכנעתי בקלות; דווקא בדקתי (את כל האופציות ברדיוס 25 ק"מ), חקרתי (את כל האטרקציות – סוסים / קרקסים /מדענים / גלשנים), הבטחתי (יהיה ממש שווה וכייפי ופצצות), איימתי (יהיה חם וארוך ומשעמם ואני נורא עסוקה). לא נשברתי תחת לחץ התחנונים (נתנהג נהדר / לא נריב בכלל / נעזור לך בעבודה / אנחנו אוהבים אותך אמא) עד שנאלצתי להתמודד עם המציאות הכלכלית: 2 ילדים כפול 3 שבועות קייטנה = 6,000 שקל. טוב – אז לא!

את ה"אז לא!" הפנמתי שבועיים לפני פרוץ העונש הגדול והייתי ככה קרובה לחטוף התמוטטות עצבים, רק ש-34 מסיבות סיום (נא להביא פלטת ירקות חתוכים, עוגת שוקולד במנז'טים, 3 בקבוקי שתיה קרה לא מוגזת) לא הותירו לי זמן להרהר בזוטות כגון 56 יממות של אימה מהבילה.

החלטנו לא להירשם לקייטנה. נערכה ישיבה משפחתית בה סוכם שכל יום נעשה "משהו שווה" אחד. ובשאר הזמן הצמד יעסיק את עצמו (במינימום נזקים לסביבה). המפרנס עשה את הלא ייאמן והתחייב ליום חופש אחד כל שבוע. המקס ומוריץ הגישו להנהלה את רשימת הפנטזיות המפורטת שלהם (סוסים / קרקסים / טרקטורונים / גלשנים ושאר זוועות המתבצעות בשטחי אש בלתי ממוזגים). האמא ניגשה לחתוך ירקות, לאפות עוגות ולהתעלם במופגן מהעובדה שכל מסיבת סיום נוספת מקרבת אותה עוד צעד אל שערי הגיהינום.

ואז הם קמו בבוקר, הלכו לבי"ס וחזרו אחרי 3 שעות עם התעודות. אין מה להרחיב במילים – לא מדובר באירוע מעורר גאווה. התעודות הושלכו באיזו פינה ויריית הפתיחה לאולימפיאדת קיץ 2012 נורתה.

היום הראשון היה נפלא. החלטנו לסדר את החדר (על מנת לייצר מקום לבלגן חדש). נרשם שיתוף פעולה מרשים והצמד הסכים להשליך 7 מתוך 700 הציורים שנאספו לאורך השנה ו-4 מכוניות שבורות מצי כלי הרכב שאינו מבייש את מגרשי החנייה ליד נמל אילת. חדורת מוטיבציה שלפתי מהמחסן מסגרת עץ ואקדח דבק חם והצעתי שנכין תמונה. ההבנה שמדובר באקדח  דבק  חם – אופציה לכוויות דרגה שלוש, גרמה לצמד לתרום קילוגרמים של פלסטיק שבור לטובת המשימה. שעה  וחמש כוויות מאוחר יותר – יצא מהמם!  אחר כך המ"מים העסיקו את עצמם והאמא התמוטטה מול המזגן בתחושת סיפוק, מה סיפוק – ניצחון הרוח!

ביום שני באה העוזרת. מודה ומתוודה שאני מהסוציאליסטיות הדפוקות שקמות שעתיים קודם "להכין את הבית". בשעה 08:00 הגיעה העוזרת, בשעה 08:07 המקס ומוריץ כבר שכשכו בבריכה העירונית, האמא ישבה בצל עם ספר ושיבחה את עצמה על הפעילות ה"ממש שווה" של היום. בשעה 08:47 פלשו 600 מאופסני קייטנות לבריכה, המ"מים נורו החוצה מהמים בהבעת שאט נפש ודרשו להתפנות הביתה במיידית. "אין מצב" הודעתי ורכשתי עוד שעתיים של שקט במחיר 3 ארטיקים לילד. חזרנו הביתה, הזמנו פיצה, אחר כך הטף העסיק את עצמו והאם התעלפה מול המזגן.

ביום שלישי הוכרז יום בישול. את כל שעות הבוקר העבירו המ"מים בקיצוץ, ריסוק, טיגון ואידוי של כל תכולת המקרר והמזווה. לא נותר סיר נקי, לא נותר זכר לביקורה של העוזרת ביום הקודם. ב-12:00 הזמנו פיצה. אחר כך הילדים העסיקו את עצמם והאמא ניקתה שוקולד מהתקרה ורסק עגבניות מהקירות. העוגיות דווקא יצאו טעימות.

ביום רביעי ב-06:00 בבוקר, כשהמקס כבר רץ במעגלים בסלון, היה ברור שחייבים לצאת מהבית. "רכיבה על גמלים", הצהרתי באומץ. כריכים נכרכו, חטיפים נארזו ויצאנו לדרך. שעתים נסיעה אל חוות נואשים במדבר, האמא מתגעגעת נואשות ללחות מישור החוף, המקס ומוריץ מוטרפים מהתרגשות. בדואי קשיש ו-3 גמלים לא מגלים שום סימני התלהבות מבואנו. "כמה?", שאלתי "ככה וככה לשעתים", ענה האיש עם הכאפיה. "שעה תספיק לנו", חרצתי. "עולה אותו דבר", ענה וקם לגרור זוג גמלים מזדקנים מהשוקת.

רק כשמעלי הגירה הריחנים הללו נעמדו לצידנו, הבנתי שהלב שלי עבר דירה לתחתונים. גמל זה גבוה, לא יציב במיוחד ובעיקר לא נראה שש לקראתנו. בדיוק בשלב הזה מקס נדבק לי לרגל ומלמל "לא רוצה!". אבל אין ברירה: שעתים בדרך, כך וכך מזומנים שהחליפו ידיים ובדואי עצבני... המוריץ קיפץ בקלילות על ספינת המדבר המחרחרת והמקס הושלך על דבשת הספינה השנייה, צמוד חזק חזק לאמא המבועתת. 5 דקות אל תוך דרך החתחתים הלוהטת, המקס ומוריץ מיצו והאמא חישבה את קיצה לאחור. עוד 20 דקות נדרשו כדי לאזור אומץ ולהודיע לכאפיונר הנרגן שדי!

את הדרך בחזרה למכונית כשלנו רגלית כשהקשיש הנרגן מקלל אותנו מתחת לשפם והצמד מאיים להתעלף מחום. ארטיקים נוזליים במחיר מופקע ובחזרה אל המכונית הממוזגת. אחר כך הילדים העסיקו את עצמם והאמא התרסקה מול המזגן והודתה לכל האלים על סיומו של עוד יום מוצלח.

ביום חמישי המפרנס לקח חופש. האמא יצאה מהבית עם שחר היישר למשתלה הקרובה. ארגז פורטולקות סיכם שבוע ראשון של חופש מופלא. עוד 51 יום ודי.

פורטולקה – רגלת הגינה (או פרחי שמש בשפת העם)

צמח חזק ועמיד בחודשי הקיץ

משתרע רב שנתי המשמש כעונתי של קיץ

עמיד בשרב וחסכוני במים

מתאים לשמש מלאה או מקום מואר בערוגה או במיכלי שתילה

פריחה בשלל צבעים, נסגרת בערב