וונדרוומן - הבלוג של WonderWoman

אף אחד לא מדבר על צדק

המון פעמים יוצא לי להרגיש את התחושה הזו, שמסמלת את העוול שנגרם, לי או לקרוב לי או סתם למישהו שאני מזדהה איתו. אם אלו 800 שקל דמי הרשמה לבית ספר קקיוני לעיצוב שהמזכירה הבטיחה לי שיוחזרו לי ונותרו בלוע המכונה המשומנת שלהם, אם זו הדתיה הקונסרבטיבית שחרדי בעט בה משום שהיו סימני תפילין על ידיה, […]

WonderWoman

14/05/2010


המון פעמים יוצא לי להרגיש את התחושה הזו, שמסמלת את העוול שנגרם, לי או לקרוב לי או סתם למישהו שאני מזדהה איתו.

אם אלו 800 שקל דמי הרשמה לבית ספר קקיוני לעיצוב שהמזכירה הבטיחה לי שיוחזרו לי ונותרו בלוע המכונה המשומנת שלהם, אם זו הדתיה הקונסרבטיבית שחרדי בעט בה משום שהיו סימני תפילין על ידיה, אם זה הבוס שלי שהבטיח לי לחזור אלי בנוגע להעלאה שהייתי אמורה להתלוות לקידום, (ובעצם להשוות את שכרי לזה שעובד תחתי(!!!!))

חוסר האונים מול העוול שנגרם קשה מנשוא, ולעיתים אני פונה להזיות על נקמה. אני לא בן אדם אלים, ואני תמיד מטיפה לסובלנות, ולדעתי גם לדבר על אלימות זה מסוכן. בפרטיות שביני לבין עצמי אני משולחת רסן, מצויידת כמו לארה קרופט, מגנה על החלשים עד שהטוב מנצח.

ההזיות האימפוטנטיות הללו הן לרוב מה שעוזר לי להמשיך, כיוון שבחיי הנורמלים ההתמודדות עם החוסר אונים מתסכלת כל כך....

אני קוראת לך, קוראת חביבה, לדמיין את עצמך בשיריון גוף מחטב בפעם הבאה שמישהו עולב בך, גורם לך עוול או למישהו אחר, ולעמוד לצד הצדק. להגיד משהו. לא לשתוק. לא למרר בבכי אחר כך. לא באלימות, באסרטיביות הנובעת מהשריון.

הלוואי שאצליח בכך גם אני.