abed47 - הבלוג של שבעה במיטה אחת

ברור שכבר רואים בטן! ו...משבר הארבעים?

    עברו 4 שבועות. לא כתבתי במשך ארבעה שבועות, בין השאר כי לא הרגשתי כל כך טוב. וגם כי מצד אחד היה לי הרבה דברים לשתף ומצד שני לא ידעתי מה לכתוב, מה לא ומה בעצם עובר עלי. עם כל ההתלהבות מההיריון והתקדמותו היו לא מעט דברים שגרמו לי להרגי. ש שאני לא נהנית ממנו. […]

שבעה במיטה אחת

21/04/2014


הריון שבוע 14    עברו 4 שבועות.

לא כתבתי במשך ארבעה שבועות, בין השאר כי לא הרגשתי כל כך טוב. וגם כי מצד אחד היה לי הרבה דברים לשתף ומצד שני לא ידעתי מה לכתוב, מה לא ומה בעצם עובר עלי. עם כל ההתלהבות מההיריון והתקדמותו היו לא מעט דברים שגרמו לי להרגי. ש שאני לא נהנית ממנו.

האוכל, האכילה וכל מה שקשור לעיכול העיב עלי מאד. כל דבר נראה לי מגעיל ומצד שני  הייתי רעבה וחייבת לאכול משהו.

בשליש הראשון חזרתי לאכול הרבה יותר ג'אנק ולא הצלחתי לדבוק בתפריט הצמחוני, שלא לומר הטבעוני, שרציתי לסגל לעצמי.  מקווה שכעת, בשליש השני כשכבר מסתמן כהרבה יותר קל, אני אצליח להקפיד יותר.

וגם...חגגתי יום הולדת ארבעים. ציון דרך משמעותי. אמנם הכל נראה לי קליל וכייפי וגם עשיתי המון דברים נעימים (כמו טיול זוגי מקסים לצפון, מסיבת הפתעה של חברות ומשפחה והרבה התרגשויות, כולל גם עבודה מרוכזת) ובכל זאת, התקופה הזו הייתה לי מאתגרת, כולה טבולה בחוסר הנינוחות שלי עם הגוף המשתנה.

אני אוהבת את הגוף שלי ככה, שלא יהיו אי הבנות. לעומת בת הזוג שלי, שמתקשה לקבל את השינוי הפיזי, אני ציפיתי לו ומחכה לו ונהנית להתבונן בשינוי הזה באופן חיצוני. מה שלא נח לי, זה התחושות. קשה לישון, קשה לשבת, קשה ללכת, להרגיש נח עם דברים שהיו נוחים לי עד עכשיו. ובמיוחד - לטפל!  עד לפני ההריון הייתה לי קליניקה שהלכה וצברה תאוצה והייתי בכיוון של הרחבתה, וברגע שנודע לי ההריון הרגשתי שכל טיפול מסב לי כאבים שהזכירו לי את ההפלות הקודמות שהיו לי. זה היה סיכון שלא העזתי לקחת, וטוב שכך. בהתחלה הרגשתי בנח עם הפסקת הטיפולים, גם אם כלכלית זה בעייתי ואולי טיפה 'מדאיג' (אם כי אני החלטתי להפסיק לדאוג וזהו).  כעת, כאשר אני מנסה לטפל באהובתי מדי פעם, או לבצע בעצמי תרגילי שיאצו או טאי צ'י, אני חשה את הקושי. את אי הנוחות של הגוף. אני חשה את החולשה של הזרועות והשינוי במרקם של השרירים לשומן...ועכשיו זה קצת מציק לי. ועדיין, כל ניסיון כזה מראה לי שהאי נוחות של הגף מפריעה לי גם לטפל באופן שבו הייתי רוצה.

כשתכננתי את ההריון, המחשבה שלי הייתה שעד הלידה אני אדאג לפתח את עצמי ואת הקליניקה כך שאחרי חופשת הלידה אוכל לחזור למשהו קיים. התכניות התבדו כולם. אבל כשכתבתי כאן שאני החלטתי להפסיק לדאוג, התכוונתי לזה. כי לפני קצת יותר משנה, בשבוע שבו זה קרה לי, בשבוע שבו הפסקתי לדאוג דאגות כלכליות קיומיות, מאותו רגע הכל השתנה לטובה. אז אני ממשיכה לדבוק בשיטה הזו. אני 'אזרום'. נראה מה יהיה.