ברקים - הבלוג של חוה ברק

לאן הלך ילדי?חוה ברק!

אחרי קבלת "הבשורה",הטיפולים,ההתמודדות והפרידה מהבן.מירה גפן אמא של אוריאל לא נפרדת איך מעכלים פרידה מהילד שלך? רק בן 45 !! שנתיים של התמודדות.עד שעצם את עינייו.שלום לך ילדי.סיפור קורע לב. כנסו !כנסו.!מרגש.

חוה ברק

22/06/2019


לאן הלך ילדי? מירה ואוריאל גפן בנה. 

 

שלום לך ילדי,שלום מאמא.אני כותבת לך יום יום ,שעה שעה דקה,שנייה,אתה איתי.לא הלכת ממני .אוריאל בני .רק בן 45 ,ילד,מחונן,אישיות ,איש עסקים,עורך דין,מחבר שירים,יזם ,וכל מה שאמא מתפללת למצוא בבן שלה.

וכך יום יום אתם יכולים למצוא את המכתבים והשורות,המילים שנכנסות כמו חץ בלב, כשהיא כותבת לו בפייסבוק שלה.אל תגיבו היא מבקשת זה אני כותבת מליבי אליו. אל בני אוריאל.  

מירה גפן ,האשה הכי מחייכת בעולם שהכרתי.האשה הנמרצת מי שעבדה כרכזת בהסתדרות העובדים הלאומית .לימים "האשה הלאומית " מי שארגנה טיולים,וחוויות,התנדבה בכל מקום שרק ניתן,הייתה בין המקימות והיוזמות של מועצת הנשים בפתח תקווה, אבדה לפני כחודשיים את בנה אוריאל שנפטר ממחלה קשה.

"אתה חיוור "אמרה לאוריאל,בחודש יוני לפני שנתיים .חודש יוני הארור.אוריאל ספורטאי מצטיין,בכושר ,נוטל את כל הוויטמינים,ילד מלח הארץ תגיד עליו.תעשה בדיקת דם אוריאל.

כאן החל המסע .כן המוגלובין 8 לא מתאים לו.עירוי יסדר את הכל. ננצח אתה שומע ילד? אתה גיבור ,כולנו אבא, אני בת זוגך הנאמנה ,והאחיות שלך עם הגיס והילדים שלהן.ננצח ננצח, תשנן ננצח.

צואה לדם סמוי יצאה חיוב מתחיליםי מסע בין רופאים שהיא עדין לא רוצה להוציא את שמם,הראשון גסטרואנטרולוג ,השני רופא CT  שלא הציץ אפילו בתוצאות הבדיקות הנוראות,כירורג שנשבע שזה לא סרטני הממצא,לא סרטני,נעשה גירוד בחדר ניתוח לפרסקופי ,זה ממש לא סרטני!!!!

לא סרטני? ממש כן,עוד רופא (כולם בכירים,לכולם הולכים באופן פרטי.חלקם נוטלים את הכסף בלי טיפת חיוך,בלי טיפת עידוד ....כולם מבטיחים ניסים ונפלאות). נאחזים בכל תקווה,בכל מכר,ובכל כתובת.

שבוע אחרי ניתוח ,כן מודים זה גידול סרטני,ועוד 9 בלוטות לימפה מוגדלות.

ואוריאל פדנט שכמוהו ,איש העולם הגדול ,כותב שירים,חלקם עצובים,הוא נלחם ולצידו לא משה אמא נמרה.

מתחילים CT ,מוצאים גרורות בבית החזה ."אנחנו מנצחים תזכור"..

את משפט המחץ יגיד להם הפרפסור ;תל השומר,"או שמצליחים או שלא,את נוסעת בסוסיתא ומרגישה כמו בפונטיאק"

הרב מבטיח ניסים .עוברים לבית החולים איכילוב .הרוטינה ממשיכה הזמן רץ הרכבת דוהרת ,עוד חודש נמחק מלוח  השנה .טיפולים ביולוגים משולבים בטיפול כימי , מלווים בשיעול קשה.איך שהזמן רץץץץץץץץץץ.אוריאל נוסע לגרמניה לכמה ימים בשארית כוחות.

הבשורה מתקבלת בצרחה של אמא מירה." הטיפול אומרים היה טוב. הCT מצביע שהוא נקי" נפתחו שערי שמיים היא זועקת .יש יש יש ! הילד שלי,שלנו,הבריא.יקבל טיפול מונע עוד קצת לכיוון הגרורות בראות.

האומנם? זה סיפור בלי הפי אנד,בלי אגדות,וחלומות .

כמה קשה היה הטיפול הזה תגיד לי מירה ,פניו השחירו.הבחור שדאג למראה שלו.היה מטפח את עצמו ועכשיו?

התחילו כאבים קשים.בשבת בבוקר לקח אותו האמבולנס לבית החולים.יצא מהבית ולא שב פיזית.

הילד שלי שהיה מחבק ומנשק,החבר הכי טוב שלי ,שהיה מספר לי הכל.היה הולך איתי לסרטים.והיה דואג לי לכולנו.גיבור,שרירי ,הולך ודועך.

לא לפני שהוא נפרד מכולם.כותב מכתבים לכל אחד ואחד .ברקע להקת קווין מתנגנת,והילד מבקש לא לבכות! נפרד מההורים,מהאחיות,מילדיהם,מהגיסים,מבת הזוג הצמודה ,והדודים .ו"אמא את שומעת לא לבכות, אל תבכי אמא,תמשיכי  לחייך,לחיות ".

אמא הוא אומר "אל תדאגי אני אשלח מסר מלמעלה .דואג ואשמור על כולכם".

איפה המסר היא שואלת ? הוא הבטיח ויקיים!

הגעגועים אליו לא נפסקים.הוא כאן היא אומרת.כל פינה בבית מזכירה וזועקת אוריאל. הפנים המחייכות שלו ,הטוב שנשקף מעיניו.איך אפשר היא שואלת ועיניה דומעות.למרות שהבטחתי לא לבכות.

הבנות והגיסים עוטפים אותם,הנכדים מעלים אהבה וחיוך.ומירה מנסה להתאים את הרגשות שלה למרוץ שוב אל החיים. לאט לאט היא מחשבת את המסלול.רק אל תגידו לה את המילה זכרונו לברכה.הוא כאן בלב ,בנשמה,באוויר ובכל פינה. הוא לא ז"ל.לא בכלל.

מיוסרת חסרת אונים,היא לוחשת לי מול מערכת קלוקלת שלא נותנת מענה .עובדת מול פרוטוקול ורוטינה .הבן אדם מת כי הגוף לא יכול לשאת את הטיפולים.המערכת אינה יכולה לתת מענה.

 אממא .בני אהובי למה? למה?ואין מושיע.

היה איש ואיננו עוד!!!!גפמאוראיל ואמאמיירההההה

 צילומים:אלבום משפחתי,וח.ברק.