shirlysofer - הבלוג של שירלי סופר

טובעים בדמעות

"לי זה לא יקרה..." כמה פעמים בחייו משתמש הורה במשפט הנורא הזה, מתגונן במחשבתו מאסונות שעלולים לקרות לכל אחד- משכנע את עצמו שהשכול לא יכול להתדפק בביתו לפחות לא במשמרת שלו. עד לפני שנתיים האמנתי שילדיי חסינים, שלי זה לא יקרה, האמנתי בכל ליבי שאם אתה הורה אחראי ודואג, כמוני- שגידלתי במסגרת משפחתון ביתי ב6 […]

שירלי סופר

03/08/2016


"לי זה לא יקרה..." כמה פעמים בחייו משתמש הורה במשפט הנורא הזה, מתגונן במחשבתו מאסונות שעלולים לקרות לכל אחד- משכנע את עצמו שהשכול לא יכול להתדפק בביתו לפחות לא במשמרת שלו.

עד לפני שנתיים האמנתי שילדיי חסינים, שלי זה לא יקרה, האמנתי בכל ליבי שאם אתה הורה אחראי ודואג, כמוני- שגידלתי במסגרת משפחתון ביתי ב6 שנים עשרות תינוקות שכמובן יצאו את דלתי בריאים ושלמים- לילדיי לא יקרה כלום, הם מוגנים ושמורים מכל משמר בכל דקה ורגע בחייהם. גם אני הופתעתי לצערי כי לגורל תכניות משלו. נסעתי לחופשה משפחתית מושלמת שהסתיימה במותו של בני היקר והאהוב מטביעה בבריכת הצימר.  בערב חג שני של פסח 2014 הייתי שם באותו המקום בו מצאו את עצמם רק החודש 4 זוגות הורים, עמדתי בוכה מעל מיטת בני בן הארבע (כמעט) מתפללת וזועקת לשמיים כל תפילה אפשרית, נודרת נדרים ומתחננת לאל ולגורל ולכל מי שרק עשוי היה לעזור לי ולו ולהציל לי את הילד ממוות. תפילותיי לא נענו והוא נפטר- איבדתי אותו. בימים הקשים ההם רובם המוחלט של הסובבים אותי ובכלל הציבור הרחב- עטף, תמך, חיבק ובעיקר בכה איתי, כאב את כאבי. לרגעים היה נדמה כאילו האבדה הענקית הזו היא של כולם ולא רק שלי. לשבוע שלם הבן שלי הפך להיות הילד של כולנו. בין כל האנשים המדהימים שעטפו אותנו היו גם בודדים רעים, ששפטו, הלבינו פנינו, וטענו שאנחנו חסרי אחריות ושאסור לנו לגדל ילדים, לבעלי המהמם שאין אבא כמוהו בעולם! ולי שבמשך שנים זכיתי לתואר "אלופת הילדים" טענו שאנחנו חרא הורים ולמה? כי הבן שלנו טבע.

החלק הכי קל כשאתה שומע סיפור כזה מהצד- סיפור כמו שלי, זה להאשים! להאשים את ההורים ש"לא שמרו על הילד" מבלי בכלל להיות מודע לפרטים. התקשורת למטרות רייטינג כמובן דואגת ללבות את האש ולעוות את הפרטים ואז התוצר הנורא של זה, הוא שבמקום להתאבל על אובדן ילדם ההורים צריכים להתעסק בהוכחות, האשמות, כאב של השפלה. הורה שהרגע קבר את ילדו צריך להתעסק בלתת הסברים לכל מי שרק דורש כשבכלל מדובר בילד שלו. באובדן שלו. בטעות אנוש קטנה שקרתה בהיסח דעת של שנייה ונגמרה במותו של ילד. מוות שההורה ישא איתו כל יום בחייו על גבו כמו משא כבד כזה שאין דרך להימלט ממנו. ההורה עד יומו האחרון יחייה עם רגשות אשם מטורפים כשלפעמים ואף ברוב הפעמים הוא בכלל לא היה אשם, לעיתים (כמו במקרה שלי) הוא בכלל לא היה שם כשזה קרה. הרי לא מדובר היה במקרה התעללות, בטלטול חסר ישע חלילה- דבר שההורה שולט בו, לאף אחד אין שליטה מלאה ומוחלטת על מה שצופן העתיד כל עוד זה לא בידיו שלו. אל תתעסקו בלשפוט, בלהכפיש, תתעסקו בלחבק- את המחיר כבר שילמו הילד וההורה, עכשיו תתחיל ההתמודדות האמיתית.

שנתיים עברו מאותו יום ארור ומאז בכל כתבה על ילד שטבע זה צף ועולה לי שוב ושוב- גם עכשיו! תוך כדי כתיבה אני בוכה ומתפללת בכל ליבי ונשמתי על חייה של הפעוטה שטבעה רק אתמול בערב, שרק תינצל ותחזור לחייק משפחתה בריאה ושלמה.

אני כותבת היום כי אני כבר שילמתי את המחיר, את מחיר התמימות שבמחשבה שבגלל שאני אמא כזו טובה, לי זה לא יקרה. אני כותבת היום כדי שהפוסט הזה יגיע לכל בית בישראל, לכל אמא ואבא ומטפל , לכל סבא וסבתא ובייביסיטר ולכל מי שבא במגע עם תינוקות פעוטות וילדים- אני כותבת בדמעות כי לי זה כן קרה ואני מתחננת בפניכם- אל תשפטו את ההורים, גם ככה קשה להם ויהיה להם קשה כל חייהם לא משנה מה יהיה מצבו של הילד. בכל דקה במהלך חייהם הם יחיו את האירוע הזה שוב ושוב. במקום זה- תחבקו אותם תתפללו בשבילם ובשביל הילדים שזקוקים לזה, תתפללו שלא נשמע על מקרים כאלה שוב ותדברו, תפיצו את המודעות למקרים כאלה והכי חשוב: תפסיקו לקחת ילדים ותינוקות לחופשות ביקורים או טיולים במקומות בהם קיימים מאגרי מים ללא מציל! אני איבדתי את הילד שלי, עשרות ילדים איבדו את חייהם על כלום! אל תגידו "לי זה לא יקרה" כי גם אני אמרתי את זה ולי זה קרה!  אל תהיו צודקים אל תהיו גאוותנים, תהיו חכמים- כדי שלילד שלכם זה באמת לא יקרה.

טביעות ילדים הן נושא כאוב ונפוץ לצערי הרב בישראל. בשבוע הארור ההוא- לפני שנתיים, בו קיפח בני את חייו מטביעה בבריכת צימר, טבעו עוד 2 פעוטות- אחד בבריכת צימר והשנייה במאגר מים ביתי. בשנתיים שעברו מאז, נחשפתי לרוע המזל לעוד עשרות מקרים נוספים. טביעות באמבטיה בבית, טביעות בבריכות צימרים ובבריכות שחייה עירוניות, טביעות בים ובמאגרי מים לא ברורים ואפילו בדליי מים שהונחו בהיסח דעת במקום נגיש לילדים. רק החודש טבעו 4 תינוקות בבריכות ביתיות ובאמבטיה ,האחרונה רק אתמול בערב.

הילדים הללו טבעו במים ואילו אני טובעת בדמעות!!! בבקשה תעזרו לי לעזור לכל אותם ילדים שבגורלם המילה טביעה מופיעה. תעזרו לי להגדיל את המודעות ולעזור להם, למנוע, להימנע- להציל!!! "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו" ופה התפקיד שלי ושלך- שברגעים אלה יושב וקורא את המילים שכתבתי- הכוח נמצא אצלנו, הכוח הוא במודעות, בידיעה שזה יכול לקרות גם לילד שלך, כי שוב- אף אחד לא חסין.

אני אמשיך להתפלל על הקטנה שטבעה אמש, להתפלל ולטבוע בדמעות ואתם- תלמדו מטעויות של אחרים

הפוסט הזה מוקדש באהבה ענקית ובגעגוע עצום לזכרו של עמית (נתן) סופר ז"ל בני האהוב והיקר.

משפחתית