הורים ותומים - הבלוג של אפרת מונשרי גורן

זכויות הילד וזכויות התלמיד- את מי זה מפחיד??

אחרי כנס בנושא זכויות התלמיד , שנערך באוניברסיטת תל אביב, אני מנסה לעשות סדר במושגים ולהבין למה זכויות הם מילה שמאיימת ועל מי. מהי אמנת זכויות הילד ולמה המורים חושבים שהיא מכרסמת מזכויותיהם?

אפרת מונשרי גורן

21/11/2010


 

לפני הרבה שנים, כשריח תיכון עוד באפי וזיכרון צעקות המורים  מהדהד באזני, העברתי כמה הרצאות למורים. זה היה במסגרת המחלקה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון ובמסגרת הנחיית מורים ומנהלים. ההבנה היחידה שיצאתי משם היתה שמורים הם התלמידים הגרועים ביותר. הם מדברים, מפריעים וזזים על הכיסא. הם מסתכלים על השעון ומחכים להפסקה. מצאתי את עצמי משמיעה משפטים  שהשמיעו לי בתור תלמידה.

למה נזכרתי בזה דווקא עכשיו, יותר מ12 שנים אחרי? אולי בגלל שחזרתי מכנס שיוחד לחוק זכויות התלמיד, ונערך ביום חמישי האחרון באוניברסיטת תל אביב. בכנס ישבו מפקחים, אנשי חינוך וציבור, פוליטיקאים ואנשי משפט וכמובן גם הורים ומורים. המורים, אני חייבת לציין, היו הכי פחות מנומסים. התחושה שבערה  מבין הכיסאות היתה שאמנת זכויות הילד ויותר מזה זכויות התלמיד גורעים מזכויות המורה ויותר מזה פוגעים במורים.

ההבנה הבסיסית בעיני, שילדים הם סקטור חלש שזקוק להגנה, נמחקה מול קבוצה שחשה פגועה וזקוקה להגנה גם כן- המורים.

ניסיתי בכל כוחי, במשך כל הכנס להבין איך הגענו למצב הזה. איך הגענו למקום בו בית ספר מהווה זירה לא בטוחה ואיך המחשבה שזכויות האחד פוגעות בזכויות האחר. אולי הסקר שהעלה על ידי המרכז להעצמת האזרח, שיזם את הכנס, ענה על חלק מהתחושות. הסקר העלה נתונים עצובים. 5% מהתלמידים הרגישו כי נפגעו ממורים (פגיעות פיזיות, איומים וכו) 5% הם כ 30000 תלמידים, אם מישהו רוצה לראות מספרים. בצד של המורים המצב עגום גם הוא. 21% מהמורים העידו כי נפגעו מתלמידים (13000 מורים).

הענין הוא שתלמידים מרגישים שבית הספר הוא לא מקום בטוח, ככל שהאוכלוסיה חלשה יותר. וככל שהאוכלוסיה משכילה פחות כך היא סובלת יותר מאלימות בבתי הספר. מעגל שכזה. ובתוך האלימות והתחושה שיש אוכלוסית ילדים- תלמידים שחשוב לתמוך בה ולדאוג לזכויותיה , סקטור המורים רוצה הגנה משלו. הגנה ממה אתם שואלים? הגנה מהורים מאימים, מתלמידים אלימים, שקשה להרחיק מבית הספר. הגנה נגדית מזלזול, דפי פיסבוק משפילים ותחושה של חוסר אונים.

אמנת זכויות הילד הוא לא המצאה ישראלית ולא קשורה לפינוק, לדור הנוכחי או להורים אסרטיבים מצויידים בעורכי דין. אמנת זכויות הילד אומצה על ידי האו"ם בשנת 1989, לאחר 10 שנות מחקר. מדובר על זכויות בסיסיות שהיוו קונצנזוס לגבי זכויות הילד והגנתו.

על האמנה חתמו 191 מדינות העולם (בעצם חוץ מסומליה ומארה"ב כולן) בהנחה שהמבוגרים חייבים להגן על הילדים מאלימות, הזנחה או ניצול וחייבים לאפשר להם זכויות בסיסיות כמו חינוך, הגנה ואפילו הזכות להקרא בשם.

חוק זכויות התלמיד נגזר מזכויות הילד. הוא מעגן את הזכות לחינוך ומגן על התלמיד מפני אפליה בקבלה לבי"ס, יחס מפלה ואוסר ענישה משפילה.ועוד. מעניין שדווקא הסעיף הראשון שבו מתייחס לאוירה בבית הספר ומעגן את הזכות הבסיסית של המורים והתלמידים לכבוד הדדי.

בארץ ישנו גוף של משרד החינוך המפקח על יישום החוק. בראשו עומדת טובה בן ארי. בן ארי עושה מאמצים שהחוק יישום ועוזרת לתלמידים ולהוריהם בקשיים שהם נתקלים. היא מהווה בעצם כתובת לבעיות ולתחושות של אפליה או כעס מול מערכת החינוך. בן ארי מבינה ברגישות מיוחדת את החששות אצל אנשי החינוך ואת המאזן העדין בין זכויות לחובות. הכנס מבחינתה היווה תעוד לעבודה המאומצת והבנה שלתלמידים יש זכויות.

 

 

תובנות שלי מהכנס (שכל תובנה יכול להכיל פוסט שלם לפחות):

  1. רב המברכים וקובעי המדיניות הם גברים. לעומתן רב המבצעות והעושות במלאכה הן נשים.
  2. גברים מדברים מספרים ונשים מדברות זכויות
  3. מערכת החינוך לא תמיד מתמודדת ומתפתה להעביר ילדים לבתי המשפט לנוער.
  4. זכויות התלמיד בהחלט לא באות על חשבון זכויות המורה אבל למורים מגיעים כלים משמעותיים להתמודדות עם תלמידים בעלי הפרעות שונות, רגשיות או נורולוגיות.
  5. לילדים חלשים משכבות מצוקה יש רק את החוק שיעזור להם להגיע לתיקרת הזכוכית, בלעדי החוק גם לשם הם לא יגיעו.