אסיה - הבלוג של Argania Center

הריאליטי של החיים

הוא נותן את כל כולו והולך עם זה עד הסוף כשבהתחלה הוא מגיע עם אסטרטגיה מסוימת עליה חשב בטרם עת, ואז תוך כדי התוכנית ובמקביל למה שהוא עובר בה הוא משנה מהאסטרטגיה איתה הגיע מראש, ומעגל ו\או מחדד פינות . . .

Argania Center

18/08/2011


האם שמתם לב לאחרונה לתופעת תוכניות הטלוויזיה הריאליטי השונות, שנרקמות וצצות כמו פטריות לאחר הגשם? והמדהים הוא שאף אחד מהם לא המציא את הגלגל ולכולם מכנה משותף שהוא אחד לכאורה והוא: להראות את הצד הטוב ביותר של המשתתפים ו\או המתחרים ולהיות הכי מדויקים ואמיתיים ביושרה פנימית ועד הסוף, ולא משנה אם זה לבד עצמאית או בשיתוף פעולה עם אחרים בקבוצה או שבט או כל שם אחר לצורך אותה תוכנית. לכולם בלי יוצא מהכלל יש את סיפור חייהם ואת כברת הדרך אותה עשו ובסופו של דבר, חייבים כולם לעמוד מול שופטים ולתת דין וחשבון של למה? כמה? איך ומה המניע?

מעניין נכון?! ואני תוהה על זה המצב ועולות בי מחשבות והרהורים, שהרי זו אכן תופעה כמו חיידק מדבק בכל רשתות הטלוויזיה אם זה בארץ ואם זה בחו"ל, והשאלה הגדולה ביותר היא: מדוע ולמה דווקא עכשיו? למה דווקא בזמן ובעידן הזה יותר מכל הזמנים והעידנים? מה קרה? מאיפה זה מגיע? למה מכינים אותנו? מה עתיד לבוא ולהיות? אז יש מי שרואה בתוכניות מסוג זה רמה ירודה ובעלת חוסר מוסר, ערך וכבוד. ויש מי שמוצא בזה עניין לראות ולדעת מה הולך "מאחורי הקלעים", כי בתוכנית ריאליטי כמו: "האח הגדול" למשל, המצלמה עוקבת לכל מקום ובכל סיטואציה אפילו עד למקום פרטיותו וצניעותו של האדם, וכן גם שם אין מנוח כי ישנה "עין" שרואה ובוחנת ו"אוזן" שמאזינה ומקשיבה בקשב רב. ואני שואלת מה העניין בכך? למה זה?

ופתאום תוך כדי תהיות והרהורים על כך, יורדת אלי ומגיעה התובנה וההבנה שמא אולי זו כמעין הכנה למה שעתיד לבוא על כולנו ככלל וכפרט גם יחד. אולי ויתכן שזה כמו תהליך הכנה, הדרכה שכל אחת ואחד מאיתנו עוברים בין אם אנחנו משתתפים בתוכניות הללו ובין אם רק צופים מהכורסא בבית אל מול המרקע. וזה דומה אולי כמו לאישה הרה שעוברת תהליך, קורס הכנה ללידה שתדע בזמן אמת איך לשלוט בנשימותיה, ולהקל על כאבי הצירים עד לתוצאה המשמחת שהיא אחיזת הוולד הרך בזרועותיה, ולהניקו לראשונה ולהרגיש ולחוש בכל גופה הפיזי והרוחני גם יחד את כל הדרך שעשתה ועברה עד לאותו רגע קסום שבא לאחר דם, יזע ודמעות מהולים בכאבים וייסורים שלכאורה נשכחים באחת, ומתפוגגים בשבריר שנייה מעצם ראיית והחזקת התינוק שזה הרגע עוד זז והורגש ברחמה.

ויתכן שמא זאת אכן הכנה לאותה לידה שאנו אמורים לחוות כנשמה שבאה לזה העולם, והתוכניות הריאליטי הללו לכאורה הן כמעין אותו קורס הכנה ללידה המחודשת של כולנו ככל וכפרט, כשכל נשמה ונשמה אמורה לעבור ולחוות.

בואו נסתכל על זה כך, נשמה שבאה לעולם יש לה תפקיד, תיקון וייעוד לעשות וליישם. וברגע שעושה זאת ומסתיימת משימתה חוזרת חזרה אל כור מחצבתה או במילים אחרות: לידה ומוות. כשנשמה מוסרת את נשמתה לבורא, ובטרם חוזרת חזרה למקומה אי שם בעולמות העליונים, היא עוברת איזושהי דרך, מסלול של מתן דין וחשבון על מה שעשתה או לא עשתה בהתאם למה שהייתה אמורה לעשות כאן בזה העולם באותה בחיים. כמו כן נשקלים מעשייה החיוביים לצד השליליים כמו למשל: מחשבות, דיבור, מצוות וכיוב', כשהנ"ל יחד נלקחים בחשבון כשכל מקרה נמדד ונשפט לגופו, ללא דילוג והחסרת פרט ולו הקטן שבקטנים או כמו שבשפת העם זה נקרא: עיגול פינות.

כשאדם משתתף בתוכנית ריאליטי שכזאת, הוא נותן את כל כולו והולך עם זה עד הסוף כשבהתחלה הוא מגיע עם אסטרטגיה מסוימת עליה חשב בטרם עת, ואז תוך כדי התוכנית ובמקביל למה שהוא עובר בה הוא משנה מהאסטרטגיה איתה הגיע מראש, ומעגל ו\או מחדד פינות, ויש מי שמשנה את עורו לצד מי שחושף עצמו עם כל האמת שלו ועומד על שלו ויהי מה, ולא משנה מה המחיר אותו ישלם. ולצופה שצופה מנגד ונכנס לחוויה שחווה אותה באופן אחר ושונה מאותו משתתף, אך מרגיש מעורבות בצורה כלשהי ואף מצדד בצד זה או אחר אליו מתחבר במידת מה. וזה מביא אותו לידי ביטוי ושאילת שאלות, וגורם לו לחשוב, לנתח ואולי אף לשפוט שאם היה עושה כך, אז היה עדיף ויותר נכון וטוב וכו'. וזה גורם להצפה והעלאת רגשות, וכן יש מי שאף לוקח זאת באופן קצת יותר אישי ו\או קיצוני עד לויכוח קולני וצורם, אך זו דרכו ובחירתו של כל צופה וצופה.

אז בכל זאת למה דווקא עכשיו? מדוע לא לפני עשור למשל? ובכן, אין זה סוד שאנו עומדים בפני שינויים שנראים ושאינם נראים לעין, ואי אפשר להתכחש אליהם ולומר שטויות. חוקי הטבע השתנו ולראיה הקרחונים נמסים, עונת החורף איננה דומה לחברותיה כבשנים עברו, וכנ"ל לגבי חברתה עונת הקיץ. אסונות טבע פוקדים יותר ויותר בין אם שנגרמו על ידי האדם ובין שלא. תאונות באוויר, בים וביבשה יותר מדי לעומת שנים עברו. שנאה גדולה שאוכלת יושביה בכל העולם כולו. ילדים שאמורים להיות ילדים עם הטוהר והתום ושתהיה להם פקיחת עיניים על ידי הוריהם, הם אלה שפוקחים את עיניי הורים, ללא בושה וצניעות וכמו שאומרים: "ויקום המלפפון על הגנן". כל אלה ועוד והרשימה ארוכה ומתארכת מיום ליום בשל התפתחויות שהמציאות עולה על כל דמיון מכל מה שקורה וממשיך לקרות, וכל זה כדי להכין אותנו לעתיד לבוא.

עלינו לעצור ולעשות חשבון נפש עם עצמנו, ככה כל אחד עם האני שלו באופן פרטי ולחשוב תוך כדי שאילת שאלות כמו:

- מי אני ומה תפקידי\ייעודי?

- האם אני עושה את אשר באתי לעשות?

- האם אני מתנהג כמו שאני באמת אמור לנהוג?

- איך אני יכול לתרום לעולם, לבריות?

שאילת שאלות ומתן הדעת עליהן יכולים לגרום לרגשות לצוף, לעלות, לגלות, להרגיש ולראות דברים שלא נראו קודם לכן, ו\או אף לקבל תשובות לשאלות אחרות שהיו קודם לכן. האמת שהרבה יכול לקרות מכך, כי זו כמעין עבודה, חקירה עצמית של האדם עם נשמתו שלו בהתכנסותו אל עצמו עמוק בפנים אל מהותו האמיתית נטולת מסיכות, רוח וצלצולים. נטו הוא עם עצמו. וזה מה שצריך להיות ביומיום, להיות נטו אדם נטול מסכות ופוזות של רושם וגאוותנות כאילו הוא נמצא על בימת תיאטרון ומגלם איזשהו תפקיד. אז כן, זה נכון שמגלם תפקיד, אבל זהו תפקיד חייו האמיתיים. זאת מציאות חיים שאותה עליו "לשחק" הכי אמיתי וטוב בעבורו ובעבור העולם בו הוא חי ונמצא. וזה בהתאם לתוכנית אותה קיבל טרם רדתו לבימת החיים, ועל פיה עליו לשחק את חייו ביושרה פנימית עם מהותו האמיתית ולעשות את שצריך הוא לעשות.

כל הזכויות שמורות לאסיה ©