איילת נחמיאס-ורבין - הבלוג של איילת נחמיאס-ורבין

תקשיבו לנשיא

נשיא מדינה שמדבר על קונספט "מיושן" כמו שוויון בכלל ובשוק התעסוקה בפרט – אולי כדאי להקשיב לו כבר לעזאזל ? השוויון יצא מהאופנה. מה שנראה כל כך טריוויאלי במגילת העצמאות, הפך להיות כמעט מילה גסה במדינה החצויה בין דתות, לאומים, מגזרים, קולטת העליה ודוחה אותן מעל פניה, רואה עצמה כחלק מהעולם המפותח ומגששת דרכה בצורה […]

איילת נחמיאס-ורבין

10/02/2011


נשיא מדינה שמדבר על קונספט "מיושן" כמו שוויון בכלל ובשוק התעסוקה בפרט – אולי כדאי להקשיב לו כבר לעזאזל ?

השוויון יצא מהאופנה. מה שנראה כל כך טריוויאלי במגילת העצמאות, הפך להיות כמעט מילה גסה במדינה החצויה בין דתות, לאומים, מגזרים, קולטת העליה ודוחה אותן מעל פניה, רואה עצמה כחלק מהעולם המפותח ומגששת דרכה בצורה הזויה ואכזרית באופן בו היא נוהגת בפליטים ובמהגרי העבודה. נהיינו חברה ללא זהות. ודאי ללא שוויון.

לדבר על שוויון זה לא סקסי, השוויון אינו סלב במקומותינו ולכן אולי לא מעניין כל כך לדבר עליו. אלא שמי שמבין דבר וחצי דבר בהתקדמותן של מדינות, ביכולת שלהן לשמור על היתרון התחרותי שלהן, מותנה במידת היכולת שלהן לשלב מקסימום אנשים, מרקע מגוון ככל הניתן, בשוק העבודה.

ואז קם הנשיא. לא מזדמן לנו לעיתים קרובות לומר לעצמנו שהיינו בוחרים מחדש נושא משרה רמה. אותו, העובדה שהשוויון – או במונח היותר מודרני "אי אפליה" – כבר לא ממש מעניין אף אחד, לא מטרידה. את כותרות העיתונים הכלכליים מאתמול, הוא הכתיב "האיום הגדול ביותר בישראל, אינו האיום האיראני, אלא האיום הפנימי שנובע מכוח עבודה הולך ומצטמק, מאי השתלבותם של מגזרים רבים בשוק העבודה". ואכן, זהו האיום. וממקום מושבו של הנשיא בירושלים, הוא מבין שלפופולאריות, אין ולו דבר עם הצורך לטפל במה שחשוב, במה שקריטי. מזל שנשיא לא נבחר בסמסים.....

באי השתלבותם של המגזר הערבי והחרדי בכח העבודה, טמון האיום הגדול. בהשתלבותם – טמונה ההזדמנות הגדולה.

כל ארגון עסקי מודרני, יודע כבר שנים שחלק גדול מיכולתו להצעיד את הארגון לשנים של צמיחה ורווחיות מותנית במידת המגוון של המשאב האנושי והיכולת לשלב מגזרים שונים (המונח המקצועי הוא inclusion) – ואגב לא מדובר רק במגזרים מובחנים במדוייק כמו החרדים והערבים. גם נשים עדיין אינן ממצות את פוטנציאל העיסוק שלהן (ול 51% מהאוכלוסיה קצת קשה לקרוא מגזר....) ואפילו לאוכלוסיית בעלי הלקויות הפיזיות, שאנו כחברה נוטים לשפוט אותם על פי התכונות החיצוניות ולא על פי התכונות הטרומיות האישיות של כל אחד מהם, יש מה לתרום למשק.

כשקראתי מחדש את הטור חשבתי שאולי יש בו משהו מתיפייף, לא מציאותי, אולי אוטופי אפילו. האמת היא שאני עומדת מאחורי כל מילה, ומאמינה שאנחנו חייבים למצוא דרך להעלות את המודעות למהלכים החיוניים של שילוב אוכלוסיות שונות בשוק העבודה. יכול להיות שהדרך מתחילה באוטובוס המנכ"לים של הנשיא שיצא לסייר במרכז התעסוקה החרדי באלעד, ואסור להרפות מן התהליך הזה.

אגב, בשבוע שעבר התכנסו אנשי עסקים מובילים מהמגזר הערבי והיהודי בבורסה לניירות ערך כדי לבחון את השאלה מדוע חברות בבעלות ערבים ישראלים אינן ממהרות לגייס כסף בבורסה. בעצם קיומו של הדיון יש חשיבות, אבל כמו בנושא שוק התעסוקה, לא די בו.

שוויון אינה מילה גסה, למרות שאולי ליבנו כחברה גס בו. אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדנו.....אולי גם אז לא היה שוויון, אבל אז הסיכון היה טמון במקומות אחרים.

הנשיא קורא לנו להתעורר - אולי נקשיב לו ?