אסור להשתיק את קולנו

ד"ר עפרה גרייצר חושבת שלא צריך לסלוח לצוערים הדתיים מבה"ד 1 שסירבו לאזין לשירת נשים, כי זה תמיד מתחיל בוויתורים של רצון טוב ובסוף נגמר בתקנות, חוקים ופקודות

ד"ר עפרה גרייצר

08/09/2011


סיפור ראשון: אתמול פורסם בתקשורת כי תשעה צוערים דתיים בקורס קציני חי"ר בבה"ד 1, יוצאי יחידות קרביות ומובחרות, סירבו להאזין לשירת נשים של להקה צבאית במסגרת ערב מורשת קרב ועומדים בפני הדחה מהקורס. תומכי הצוערים מצטטים את פקודת השילוב הראוי, הגורסת כי אסור לכפות על חייל דתי להיות חלק מפעילות פנאי או נופש שנוגדת את אורח חייו ואמונתו. מתנגדיהם, הנסמכים בין היתר על דו"ח שהוזמן על ידי יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, תא"ל גילה כליפי-אמיר, טוענים כי בפועל פקודת השילוב הראוי, שנועדה להסדיר את שירותם של חיילים דתיים בצבא, פוגעת בשירותן של נשים בצה"ל ובסיכוייהן לקידום.

סיפור שני: לאחרונה פורסמה ידיעה על קופות תשלום נפרדות לנשים ולגברים בסניף רמי לוי בביתר עילית. בד בבד פורסמה גם ידיעה על הפרדה בין קופאיות יהודיות לעובדים פלשתינים בקופות סניף רמי לוי בגוש עציון.

סיפור שלישי: לפני כשבועיים החלה לפעול בירושלים הרכבת הקלה. סוגיית קרונות מהדרין, שבהם יהיו מקומות ישיבה נפרדים לנשים ולגברים (הנשים מאחור, כמובן, נוסח רוזה פרקס), עדיין נדונה במסגרתם. קווי אגד מהדרין פועלים מזה שנים ללא מפריע בתוך השכונות החרדיות ובקווים בין-עירוניים.

סיפור רביעי: משרד החינוך חזר בו מהחלטתו לפצל בשנת הלימודים הקרובה את בית הספר הממלכתי דתי מורשה בפתח תקווה לשני בתי ספר: האחד לבנים והשני לבנות.

סיפור חמישי: מכללת קריית אונו, המכללה הפרטית הגדולה בארץ, משווקת קורסים מבוקשים עם ישיבה נפרדת לנשים וגברים.

לכאורה, כל סיפור עומד בפני עצמו, אך עיניים ביקורתיות יותר וחדות יותר רואות את אוסף הנקודות הללו כקו רציף ומתמשך. דמיינו לעצמכם שתי רכבות השועטות זו כלפי זו - בקרונות האחת יושבים אלו השואפים לעצב את החברה הישראלית באופן שוויוני בין נשים וגברים; בקרונות השניה יושבים אלו השואפים לעצב את החברה הישראלית ברוח קריאה מחמירה של ההלכה היהודית. הרכבות הללו עומדות בפני התנגשות.

צריך להתחשב בהם?

מאז שעמדתי על דעתי, כל מקום הסוגר עצמו לנשים מעלה לי את הסעיף. רוב האנשים שרואים רק את הנקודות הבודדות לא מתעצבנים. יש שנוטים להתייחס אליהן בסלחנות ויש שמספקים להם הסברים רציונליים: למשל - אגד, הרכבת הקלה ורמי לוי הם עסקים פרטיים, ואם יש למוצר הזה ביקוש, צריך לאפשר להם הפרדה. או - סוף סוף צה"ל מצליח לגייס חרדים לצבא, זה בסדר שיהיו להם יחידות נפרדות. או - במחזורים האחרונים עולה מספר הקצינים הדתיים על החילוניים. מתגייסים בעלי כיפות סרוגות, במיוחד בוגרי מכינות קדם צבאיות וישיבות הסדר, הם בעלי מוטיבציה גבוהה לשירות קרבי, וככאלו צריך להתחשב בהם, אחרת נפגע בכשירות הקרבית הכוללת.

אבל אם נשרטט את התמונה הכוללת ונגלה לרגע תודעה היסטורית-מגדרית מפותחת, נראה כי זה מתחיל ביחסים בין גברים ונשים בתוך החברה החרדית, זולג לחברה החרדית-לאומית, משם לכיפות הסרוגות, לצה"ל, למערכת החינוך, לשוק הפרטי ולמרחב הציבורי.

מי לא זוכרת כמה התחרפנו מתוספות הצניעות שנכפו על להקת אוהד נהרין בטקס היובל לישראל. מלהקת המרקדות שנאלצה להתעטף נוסח טאליבן בחניכת גשר המיתרים. מי מכן לא מתעצבנת כשעוד טיסת אל-על מתעכבת בהמראה משום שנוסע חרדי מסרב לשבת לצד נוסעת ממין נקבה. מי מאיתנו שביקרו בכותל המערבי בשנים האחרונות לא נתקל במשמרות הצניעות בגירסה הממלכתית: נשים נדרשות להתעטף בצניעות, החציצה בין רחבת הנשים לרחבת הגברים הוגבהה כך שלא יתאפשר קשר עין והגדר הסוככת את רחבת הכותל הוגבהה אף היא, כדי למנוע מבטי זימה.

מעיינות הרי ירושלים הפראיים, הטבעיים, הופקרו מזמן לחבורות חרדים וברסלבים המקיימים טבילה ומניין תוך הפגנת אלימות כלפי נשים מטיילות הרוצות ליהנות מטבילה דומה.

השיטה קבועה: מתחילים בקטן, במקומי. בתחום האפור. בהבנות, ברצון טוב. בוויתורים. תמיד מהצד החילוני. בממלכתיות של "ואהבת לרעך כמוך", "כל ישראל חברים, וערבים זה לזה...". ואז זה נעשה פורמלי והופך לתקנות, חוקים ופקודות.

הדבר המשותף לכל המקרים - זה תמיד יהיה על חשבון הנשים. על חשבון כבודן, על חשבון פרנסתן, על חשבון זכויותיהן הפוליטיות.

בחזרה לסיפור הטרי - צוערים קרביים מצטיינים, חדורי מוטיבציה ובעלי פוטנציאל לקידום עומדים לאבד את עולמם בגלל "קול באישה ערווה". זה לא משנה שצוערים דתיים אחרים באולם לא הרגישו שזה פוגע ברגשותיהם. אפשר היה להעלים עין ויכול להיות שבעודי כותבת את השורות הללו כבר חזרו ראשי הצבא מההחלטה להשעות אותם מהקורס. את המחיר ישלמו חיילות שישרתו תחתן בעתיד, נשותיהם, בנותיהם, נשים שיעבדו תחתם בחייהם האזרחיים. יחידות שלמות כיום בצבא הן נטולות נשים. לא פקידות, לא מפקדות, לא מדריכות. צה"ל של עשור מהיום כבר ויתר על הנשים כמרכיב חיוני במערכת.

אם לא נעצור את זה עכשיו, אל תתפלאנה אם עשור מהיום משרדי ממשלה, אקדמיה, שירותים ציבוריים והשוק הפרטי ייראו כאן בדיוק כמו חוף הדתיים בתל אביב. נפרד.

צילום: Getty Images