השדיים הם הגבול

הגבר הראשון מתארח בתורת המחשוף ושוטח את משנתו: הגודל לא קובע אבל ממש עדיף טבעיים. גם שדיים שעברו משהו בחיים יתקבלו באהבה

גור סופר

30/08/2011


הגודל לא באמת קובע. באמת, אנחנו מתכוונים לזה בדיוק כמו שאתן מתכוונות לזה בשיחות סגורות על נפלאות האיבר הגברי. גם אתן טוענות, בדרך כלל, שלא הגודל הוא הקטע.

הקטע הוא שאנחנו פשוט אוהבים שדיים. זה טבוע בנו, מולד ותורשתי. זה לא אנחנו, זה השדיים. אנחנו אוהבים אותם גדולים, גדולים מאוד, קטנים, קטנים מאוד, חמודים, נעימים, מתבגרים, בוגרים, זקופים, זקורים, ואפילו נפולים.

כל העיסוק של גברים בשדיים, התחיל ממש מזמן. פחות או יותר ביום בו נולדנו. שם מצאנו חום, אהבה וארוחה טובה. אי אפשר להאשים אותנו וקשה מאוד לבוא אלינו בטענות, כי הרי מאז הלידה, הסברתן לנו שכדי להירגע, יש לתפוס פיטמה אחת בפה ואת השנייה, החופשית, ביד.

כשנולדנו זאת היתה הדרך הקלה להרגיע אותנו - פטמה, חיבוק, חום ואהבה. בדרך כלל, מרוב עונג, איך שגמרנו את הארוחה, התעלפנו, ונרדמנו לשעתיים- שלוש. הדבר היחידי שחלמנו עליו בשעתיים-שלוש האלה, היו שדיים.

הכפיל - מסתרי האורגזמה הנשית

הכפיל - תעצרו את הסרט, גרושתי חוזרת

התבגרנו ובאורח פלא, עדיין השדיים הם מקום המפלט האולטימטיבי שלנו. הפסדנו עיסקה, קרעו אותנו בדרבי, העלו לנו את השכר דירה, קיבלנו שלילת רשיון על נהיגה לאחר שתי כוסות קאווה, ואלוהים יודע מה.

אנחנו עצבניים פחד. תני לנו קצת שדיים, חיבוק קטן, ליטופון בתנוך של האוזן ונרגענו. גם האריות שבינינו. באחריות. וגם כאן, אחרי שגמרנו, התעלפנו, ונרדמנו לשעתיים-שלוש, שוב חלמנו על שדיים. כאילו לא עברו 40 שנה ומשהו.

פחות נעים לנו שדיים מסיליקון. מרגיש לא טבעי, מרגיש מוזר, גם בנגיעה שנייה ושלישית. סביר שנקלוט סיליקון ברדאר ממרחק רב, אבל אם במקרה לא ראינו עוד קודם, נרגיש ישר. בכלל, היינו שמחים, שאם כבר החלטתן ללכת על סיליקון, לכו על זה, אבל לא שתל גדול, צנוע יהיה יפה, ראיתי, תאמינו לי.

ואם כבר החלטתן ללכת על שתל גדול, אז בבקשה, עזבו אתכן משמלות סטרפלס, בהן רב הנגלה על הנסתר. תחביאו קצת, לא נעים, מה יש לכן, תשאירו משהו ליד הדמיון.

..
בפעם אחרונה שיצא לי להיות על הבאר בננוצ'קה, עם חברה טובה וצנועת הליכות, עם חזה גדול ומחשוף שלא משאיר מקום לדמיון - הזמנו וודקה, קיבלנו טקילה, הזמנו סושי וקיבלנו קרם ברולה. הבטנו בפליאה בברמן, שהסתכל עלינו חזרה, ואמר, "אני מצטער, אני לא יכול להתרכז".

זהו. אנחנו אוהבים אתכן כמו שאתן, חמודות, מחייכות, כעוסות, ומשתלחות. אנחנו אוהבים את האופי שלכן, את היופי שלכן, וגם, את השדיים שלכן. ככה כמו שהם. תרגישו נוח, אנחנו איתכן, והשדיים הם חלק מכן. לכו על טבעי, לכו על פראי, ואל תשכחו אותנו, התרגלנו ואנחנו רוצים עוד.

השדיים, חברות יקרות, השדיים הם הגבול!

מתוך הבלוג של הכפיל - עיניים עצומות לרווחה

צילום אילוסטרציה: Gettyimages