דפני ליף, איפה המדים?

לידיעת שרון גל - תרומתה החברתית של דפני ליף חשובה לעין שיעור מכל אשה-תחת-מפקד בצה"ל

ריקי כהן

29/08/2011


המגמה החמה במאבק הנחוש נגד המחאה החברתית היא לבדוק את נושא השירות הצבאי של היוזמת שלה, דפני ליף. אחרי שדשו בנושא מגורי הוריה בכפר שמריהו, עברו לקעקע אותה באמצעי הכי טעון בחברה הישראלית, שרות בצה"ל. בתוכנית "לילה כלכלי" בערוץ 10, עלו על הגל, כששרון גל המנחה שאל את ליף אמש שאלות קנטרניות (לינק לוידאו שהעלה העיתונאי יהודה נוריאל בפייסבוק שלו) בנושא ואילץ אותה לחשוף מחלה ממנה היא סובלת.

הנוהג הנפסד לתפוס טרמפ על רוח פטריוטית ושוחרת פאשיזם למען רייטינג אינו חדש. הצתת הויכוח מלבה הטוקבקים תסייע מן הסתם לנראות הגוגל של התוכנית ושרון גל, אבל הדיון האמיתי ייקלע שוב לאותו מבוי סתום, ודווקא בעת מחאה חברתית שמאווררת סדר ישן, כדאי להציף אותו.

האובססיה המיליטריסטית הגורסת שמי שלא שירת בצה"ל הוא בוגד ודמו מותר, ע"ע אנשי בידור מסוימים, הופכת קלושה עוד יותר במקרה של ליף, שסובלת ממחלת האפילפסיה ושוחררה בגינה, ובעיקר כי תרומתה החברתית הנוכחית חשובה לעין שיעור מכל שירות של אשה-תחת-מפקד בצה"ל.

הגיע הזמן להכיר בכך - יש אנשים שפשוט לא מתאימים למסגרת הצבאית. הדרה שלהם מהחברה וממקומות עבודה והשפעה היא אקט לאומני חשוך, שמחזק את ההיררכיה השוביניסטית בשיח ובחברה, ומקעקע אפריורית דיון מתקדם יותר, שקשור לסדר יום שאנחנו באמת רוצים פה, לא רק תותחים.

תרשו לי לצטט מדיון בפייסבוק שלי את רויטל זילונקה, פעילה חברתית וסטודנטית לתואר שני בחינוך בארה"ב: "זכויות לא קשורות לחובות. ואת לא יכולה לשלול זכויות בגלל אי עמידה בחובות. הנהגת המחאה בישראל יכולה להיחשב כשירות לאומי לפחות לשלושת הגלגולים הבאים של ליף. התרומה שלה למדינה עולה על כל שירות צבאי שחיילת או חייל יעשו בעשור הקרוב בצה"ל.

השאלה של שרון גל מעוגנת היטב ברוח הפאשיזם שפשה בישראל בשנים האחרונות. זה חלק מהשפה שהשתרשה כאן בגיבוי של חוקים פשיסטיים נוראיים שהכתיבו מציאות דיכוטומית של בוגדים ונבגדים. לא עשית צבא? אתה בוגד בערכי המדינה. לא חתמת על הצהרת נאמנות? אתה גיס חמישי. השיח הציבורי נהיה פשיסטי, המדינה פתאום היא מעל לכולם, וכולם נדרשים לשרת אותה. רק ששכחו שהמדינה היא הסדר חברתי שאמור לדאוג לכלל אזרחיה, תושביה ואורחיה. כששואלים אותי אם אני נאמנה למדינה אני מסבירה שלא. כי נאמנות למדינה זאת המצאה מפגרת. המדינה, לעומת זאת, בעיניי, צריכה להיות נאמנה כלפי, להגן עליי, לדאוג לי ולשמור עליי. אני בתמורה, עושה הרבה דברים כדי לשמור על ההסדר החברתי שנקרא מדינה, ולשמור ההסדר הזה יהיה הוגן, צודק, טוב ומועיל".

היבט נוסף של הפרשה בה כתב של ערוץ מסחרי מטיל דופי במנהיגת המחאה החברתית מגיע מכיוון אחר, באותה תוכנית רואיין נציג של חברה בבעלות נוחי דנקנר שהגיע לייחצן את פועלו, הוא למשל לא נשאל שום שאלה קשה על הריכוזיות, ועל ההתעמרות בצרכנים בהעלאות מחירים בשופרסל, נגדה נטען שפערי התיווך שהיא גובה מיצרני מזון מחריפים את ההעלאות. כל אלו הם חלק מההצגה הקבועה בשיח הציבורי כאן, היררכיות שולטות של כוח וכסף שהתקשורת מחזקת, ושליחיה, שכירי חרב בזויים, הפועלים להחליש את המתנגדים להן.