די לחינוך - הבלוג של ענת שפירא-לביא

המורה המשמיצה והגננת המקללת בבית ספר למוסיקה

הרוחות סוערות השבוע בעקבות שתי פרשיות מאוד לא חינוכיות שקשורות באנשי חינוך: המורה שהשמיצה את תלמידיה ושלחה בטעות את המייל לתפוצה הלא-נכונה, והגננת שצולמה ע"י הסייעת מקללת ומעליבה את ילדי הגן שלה. מדוע הן עשו את זה, אתם שואלים? התשובה טריוויאלית - פשוט כי הן יכולות. אבל בואו נעשה ניסוי מחשבתי ונשים את שתי המחנכות […]

ענת שפירא-לביא

12/03/2013


הרוחות סוערות השבוע בעקבות שתי פרשיות מאוד לא חינוכיות שקשורות באנשי חינוך: המורה שהשמיצה את תלמידיה ושלחה בטעות את המייל לתפוצה הלא-נכונה, והגננת שצולמה ע"י הסייעת מקללת ומעליבה את ילדי הגן שלה. מדוע הן עשו את זה, אתם שואלים? התשובה טריוויאלית - פשוט כי הן יכולות.

אבל בואו נעשה ניסוי מחשבתי ונשים את שתי המחנכות האלה במקום אחר: בתכנית הריאליטי בית ספר למוסיקה. האם עולה על דעתכם שהן היו מתנהגות כפי שנהגו? ברור שלא. האם זה היה משנה את האופי הבסיסי שלהן כבני אדם? סביר שלא. האם המורים בתכנית הטלוויזיה הם אנשים טובים יותר? לא בהכרח. אז מה בעצם ההבדל?

ההקשר הוא שעושה את כל ההבדל.
הנה 5 דברים שיש בבית ספר למוסיקה ואין במוסדות של החינוך השמרני:

1. מטרה: למורה קרן פלס יש מטרה ברורה מול העיניים: העצמת תלמידיה בתחום שבו הם מצטיינים - שירה. היא לא מלמדת אותם איך לשיר, רק מלווה אותם כמישהי בעלת ניסיון בתחום, עוזרת להם לבחור שירים שיתאימו להם, מציגה בפניהם אפשרויות שונות לפרשנות של שיר וכדומה. לזה קוראים בשפה המקצועית: חניכה. מה המטרה של המורה והגננת ההן? העברת חומר? כולם הרי יודעים שאף אחד לא זוכר כלום ממה שלמד בבי"ס. חינוך לערכים? כולם הרי יודעים שאין זמן לזה כי צריך להספיק את החומר. הכנת הילדים לעתיד? כולם הרי יודעים שאין לנו מושג מהם התחומים שיידרשו כדי להצליח בעתיד הזה. אז מה, בעצם, המטרה?

2. יחס אישי: למורה יהורם גאון יש מעט מאוד תלמידים. לכן יש לו אפשרות להקדיש תשומת לב אישית לכל אחד מהם. הוא יכול לשבת עם כל אחד מהם לפגישה אישית, לבקר בביתו ולהכיר את משפחתו, לשוחח באינטימיות של אחד-על-אחד. מתי היה לילד שלכם זמן איכות כזה עם מישהו מהמורים שלו?

3. בחירה: כל אחד מהתלמידים שמופיעים בסדרת הטלוויזיה בא לשם מרצונו החופשי. לא נכנס כאן לשאלה האם חשיפה כזו טובה בגילאים כה צעירים, אבל בתמיכת הוריהם כל הילדים שם בחרו להראות לעולם את הדבר שבו הם טובים. מתוך העיסוק בכישרון שלהם, הם לומדים עוד המון דברים אחרים: עצמאות, סבלנות, חברות, יצירת קשר עם אנשים זרים, התמודדות עם אכזבות וכשלונות ועוד. מתי לאחרונה שאלו את הילד שלכם מה הוא רוצה ללמוד ומהו הדבר שהוא טוב בו? ומתי שאלו אתכם מה אתם רוצים שהילד שלכם ילמד?

4. מסגרת תומכת: ההקשר שבו פועלים המורים החביבים יהורם, קרן, מתי ומשה תומכת גם בהם וגם בתלמידים. צוות גדול מלווה אותם לאורך כל הדרך. לצוות הזה יש מטרה אחת - לאפשר לילדים לפרוח ולהצליח בתחום שאותו הם הכי הכי אוהבים (כמובן שהמטרה היא להעלות את הרייטינג, אבל לרגע לא נהיה ציניים). מי תומך במורות ובגננות שלנו? מי נותן להן זמן לנשום כשכבר אין להן אוויר והן נשחקות? מי יוצר עבורן מרחב נעים לשהות בו? מי מספק להן צוות מקצועי להתייעץ איתו? רבים רבים המפקחים, המודדים והבוחנים, אבל האם יש שם תמיכה אמיתית?

5. ניראות: בינינו, כל אחד מאיתנו מדבר לפעמים ברשעות על ואל אנשים אחרים. כולנו מרכלים מדי פעם על הבוס, על הקולגות, על העובדים שלנו. יש לי הרגשה שחלק מסוים מההורים של התיכון המדובר ושל הגן הנזכר מעליבים לעתים את הילדים שלהם ואולי אפילו מקללים אותם (חוצפן! בושה של התנהגות! נשמעה אותה גננת צועקת בהקלטה ההיא). חלקם גם חובטים בילדיהם, למרבה הצער, אבל הם עושים זאת בתוך הבית הסגור כשאיש אינו צופה. אבל בטלוויזיה רואים הכול, אז שם ההתבטאות לגמרי אחרת - "אתה מקסים, נפלא, שר נהדר, אישיות כובשת, מותק של ילד, כמה כיף להיות איתך" - אלו רק חלק קטן מהסופרלטיבים שנשמעים שם דרך קבע. אתם חושבים שמתי כספי ומשה פרץ אף פעם לא אמרו משהו רע על מישהו? אתם חושבים שקרן ויהורם לא חושבים לפעמים על אחד מהילדים שהוא קצת מעצבן? אבל גם אם הם חושבים כך, לעולם הם לא יאמרו את זה בפריים-טיים. וטוב שכך. הפרגון והאהבה ששופעים מהתכנית הזו הם מתנה לכל הצופים!

הטכנולוגיה המודרנית מציפה על פני השטח דברים שפעם היו נשארים חבויים. יש לזה צדדים חיוביים ואחרים פחות נעימים. אגב: התלמיד שקיבל בטעות את המייל עשוי היה לגלות חמלה ואמפטיה כלפי המורה - לצלצל אליה באופן פרטי, לספר לה על הטעות שעשתה ולא להפיץ את המכתב. אך חמלה ואמפטיה לא נכללו, כפי הנראה, בדוגמה האישית שקיבל בבית ספרו. אבל השקיפות חשובה ובריאה (ועל זה כתבה כאן כבר ריקי כהן). פחות מורים יעזו לכתוב דברים משפילים על תלמידיהם מעתה ואילך, ופחות גננות יעזו להתבטא ולהתנהג בצורה גסה. אנחנו עדים לשרידים האחרונים של אנשים שעוד לא הפנימו שהכול מתועד והכול מצולם לנצח נצחים.

במסמך של המורה ההיא היו גם הרבה מחמאות והערות חיוביות על ילדים. בואו ננסה לראות גם את זה. אם ניתן למורות ולגננות שלנו מטרה ראויה (העצמת התלמיד בנקודות החוזק שלו), הזדמנות וזמן לפתח קשר אישי עם הילדים, אפשרות לעסוק עם הילדים בדברים שהם אוהבים ובחרו בהם מרצונם החופשי, ומסגרת תומכת שתלווה אותן - אולי נראה תמונה הרבה יותר יפה ניבטת אלינו מן המסכים.