יומני היקר - הבלוג של אורית יפרח

מחפשת למי להתחפש

למרות הפורימיות המורגשת באוויר, זה פוסט רציני! דווקא לקראת פורים אני נעשית יותר רצינית.

אורית יפרח

13/03/2014


אף פעם לא ממש אהבתי להתחפש! גם כילדה! אבל כשנעשיתי אמא החלטתי שהילדים שלי לא צריכים לסבול מכך ולפני פורים הייתי רצה ומתרוצצת לקנות להם את התחפושת שחשק לבבם. משנה לשנה ההוצאה גדלה ובשנים האחרונות הייתי חורקת שיניים ודי מתבאסת להוציא מאות שקלים על תלבושות ואביזרים המיועדים לשימוש חד פעמי של מספר שעות, אבל נאמנה להבטחתי הייתי קונה להם, עד שלפני שנה או שנתיים כשכבר גדלו פחת עניינם והשנה כשפורים כבר מעבר לפינה נדמה שהם בכלל לא בקטע ופתאום קצת חבל לי...

התמונה של מאיה פורים 1

גם באישה בוגרת לא בא לי להתחפש, זה  נראה לי טורח וכמורה אני יודעת שהתלמידים שלי מצפים בקוצר רוח לראות את מורתם מחופשת אבל אני מורה די מאכזבת מפני שלרוב אני לא מתחפשת או אולי שמה על עצמי אביזר כלשהו לצאת ידי חובה.

ובכל זאת, אילו הייתי ממש מתאמצת להשתחרר מעול הרצינות שלי ואילו היו לי כל מיני קסמים ולחשים שהיו מאפשרים לי להתחפש למישהי אחרת, במי הייתי בוחרת?

האם הייתי בוחרת בדוגמנית על רזה וגבהה, שיש לה שיער חלק ועיניי תכלת? כזאת שצועדת בקלילות על המסלול, מצטלמת על כל שערי עיתוני הנשים הנחשקים בארץ ובחו"ל ואוחזת במאהבים עשירים ויפים לפחות כמוה?

האם הייתי בוחרת בזוכת פרס נובל בכימיה, ששערה כנראה לא ראה מספרה כבר שנים, וכל כולה שקועה במחקר הריבוזום  שאם לא ידעתן הוא "בית החרושת" לחלבונים של התא החי. (גם אני לא ידעתי...)?

ואולי דווקא הייתי רוצה להחליף, ולו רק ליום אחד מישהי מהמעושרות, שחיה לה במגדל עם שומר בלובי או סתם בבית מידות בסביון, מסתובבת בעולם כמו שאני לוקחת קו 63 לסנטר וברוב חוסר המודעות העצמית שלה, שקועה בעצמה ובחייה המעוצבים, צוהלת כלפי כולם "פאן לי!" וממש לא רואה איך מתחת לאפה יש ילדים רעבים, ניצולי שואה שנמקים בודדים בחדרים אפלוליים, וסתם כאלה שמגרדים את קו העוני למרות שהם עובדים ( דרך קבלן).

ואולי יהיה מעניין להיכנס לנעליה הכבדות של ראשת הממשלה היחידה שהייתה לנו עד כה, ולהיכנס למטבחון שלה ולחוש איך זה היה להנהיג מדינה בשעת משבר קיומי? בעצם, על כך אני מוותרת מייד ומראש!

לפעמים אני רוצה לדמות למנהלת שלי. אישה צעירה ממני, אבל אני מתחממת מאורה המרגיע והסבלני מיכולתה להבחין בין עיקר וטפל! לא הייתי רוצה להיות כמוה, היית רוצה ללמוד ממנה לראות את האור, לראות את הטוב!

וכך אני מחליפה בראשי שיקופיות של נשים שאני מכירה, נשים שאני מעריכה, נשים שהן דמויות ציבוריות ונשים פרטיות ממעגלי החיים שלי ואני באמת שואלת את עצמי, למי מהן הייתי רוצה להתחפש והנה תשובתי, בהארה הגעתי אליה: בגילי אני כבר לא רוצה  להתחפש לאף אחת! אני רוצה להישאר אני, אבל ואולי, כן אסכים לקחת מכל אחת טיפ קטן על הצלחותיה והישגיה. לכך אינני מתנגדת!

תודות: הילדה המהממת  בפוסט היא ענבל בתה של ליטל ירון שהתנדבה לדגמן למעני וצילום הדוכן ברחוב הוא של מאיה מיטב מגן שצילמה למעני בגשם.

תודה לכן, חברות יקרות, יחי אחוות הבלוגריות!

הבת של ליטל 2

הבת של ליטל מסכה 1