בחירות 2020: איפה הנשים?

כיצד קרה הדבר שמרבית הפוליטיקאיות הבכירות בשנים האחרונות, ולא מעט פוליטיקאיות שעסקו בקידום זכויות נשים ושוויון מגדרי, נפלטו מחוץ לכנסת?

ויצו

03/03/2020


מאת: עו"ד אבישג שחם חדד, מנהלת קשרי ממשל קידום מדיניות וחקיקה בויצו ישראל

על אף התהליכים המשמעותיים כמו מהפיכת #metoo ,העלייה המשמעותית במספר הנשים שהתמודדו וזכו בבחירות המוניציפאליות האחרונות והפגנת הנשים (והגברים) ב-4 בדצמבר 2018 למאבק באלימות נגד נשים, בשנים האחרונות ישנן פחות ופחות נשים בפוליטיקה ובתפקידים בכירים.

לכנסת ה-22 נבחרו 27 נשים, ולפי תוצאות הביניים, לכנסת ה-23 ייכנסו 30 נשים.

בשנה האחרונה, על שלושת הסבבים של הבחירות, חלה נסיגה מדאיגה מאוד בייצוג הנשים לכנסת. הרשימות מציגות פחות נשים, שנמצאות בעיקר במקומות לא אטרקטיביים.

בכל שלוש המפלגות הגדולות, הליכוד, כחול לבן והרשימה המשותפת, יש שתי נשים בלבד בעשירייה הפותחת. זה שתיים יותר מאשר ביהדות התורה ובש"ס. בישראל ביתנו - שלוש. בעבודה-גשר-מרצ אכן יש יותר: ארבע נשים, אבל בימינה השוויון בעשירייה מלא, חמש מעשר.

גם מעט השינויים שנעשו ברשימות מצביעים על העובדה שייצוג נשים לא נתפס כעניין חשוב במיוחד.

כך, למרות ייצוג הנשים הנמוך בשתי המפלגות הגדולות, בליכוד בחרו לשריין במקום ה-20 את גדי יברקן; וכחול לבן החליפו את יברקן במקום ה-33 באנדריי קוז'ינוב.

בישראל, שוויון מגדרי אינו שיקול אלקטורלי. אבישג שחם חדד (צילום: דין אהרוני)

במהלך 20 השנים האחרונות, מאז בחירות 1999, ראינו עלייה רציפה במספר הנשים בכנסת, אבל המגמה הזאת נעצרה בסבבי הבחירות של השנה האחרונה. וכל זה קורה מיד אחרי אחת משנות השיא של הפמיניזם בישראל.

כבר שנה שכמעט הכל תקוע, אין סדר יום למדינה, ואין כנסת וממשלה מתפקדות. וגם בימים כתיקונם תמיד נדרשו מאמצים ומאבקים כדי שנשים יהיו חלק באופן שאפילו קרוב לראוי, המצב הוא עדיין כזה, שבעולם שלנו אם אין קידום אקטיבי של נשים, התוצאה היא הידרדרות לאחור.

ההשוואה לעולם היא זאת שמראה שישראל במצב לא טוב. במדינות ה־ OECD יש שיפור מדהים בייצוג לנשים בפוליטיקה, ובשנת 2018 ישראל כמעט סגרה את הפער מולן. אבל אז ישראל נסוגה, בעוד ביתר מדינות ה־OECD  השיפור נמשך, וכך נוצר פער של קרוב ל־8 אחוזים.

כחלק מקמפיין הבחירות, מועמדים מבטיחים לציבור שיקימו ממשלות שוויוניות. כלומר, זה הופך לכוח ולמנוע אלקטורלי. צריך לומר ביושר שלמרבה הצער, בניגוד ללא מעט מדינות בעולם, בישראל זה כנראה עדיין לא שיקול מבחינת הציבור.

שאלתי את חברות הכנסת לשעבר מה עמדתן –

חה"כ לשעבר מירב בן ארי (כולנו) – "אני לא חושבת שהעיסוק בקידום נשים דחק אותנו החוצה. בסוף כל מפלגה עשתה את השיקולים שלה בבניית הרשימה לכנסת. אבל אין ספק שהנושא גורר הרבה פעמים ביקורת ציבורית אבל זה לא מה שהוציא אותנו מהכנסת.

אני ממליצה לנשים שיבחרו מחר לעסוק בכל  התחומים הקרובים לליבם, בכל מה שהן מאמינות, מחינוך, בטחון, רווחה ועוד אבל לא לשכוח שהן נשים וחלק מתפקידן הוא לדאוג גם לנשים אחרות."

מירב בן ארי (יחצ)

חכ"ל ד"ר עליזה לביא, יו"ר מרכז הרצל - "ציון יום האישה הבינלאומי השנה לא יהיה 'סיבה לגאווה', ולו רק כי נדחק בין הבחירות לפורים. התוצאה המסתמנת היא ירידה דרמטית בכוח הנשי בכנסת, המצטרפת להתדרדרות במעמד הנשים בישראל. האם נושאים של קידום נשים או שוויון נתפשים כמאיימים? האם העבודה הפרלמנטרית המאומצת בכנסות ה-19 וה-20 והבולטות שלה גובה מחיר? שאלות אלו ונוספות מחייבות דיון מעמיק אם חפצות חיים אנו. העבודה שהושגה חייבת להימשך. למדנו כבר לדעת שדריכה במקום היא הליכה אחורה. מברכת את חברות וחברי הכנסת ה-23 וקוראת להם לא להירתע ולהמשיך. אבוד של הון אנושי נשי זה אובדן לחברה ולא איזה טובה שעושים לנשים."

ח"כ ד"ר עליזה לביא (צילום: מרים צחי)

ח"כ ד"ר עליזה לביא (צילום: מרים צחי)

ייצוג נשים גבוה ואיכותי חשוב כדי שילדות ונערות יוכלו להסתכל על מוקדי קבלת החלטות ולראות שיש בהם נשים, ובכך לדמיין שם גם את עצמן ולשאוף לכך. וגם לא פחות מכך - חשוב לבחור נשים לכנסת ולממשלה כדי לקדם נושאים מהותיים עבור נשים, כגון, אלימות כנגד נשים, שוויון בשכר, הדרת נשים וכדומה.

לכן מיד אחרי הבחירות, המפלגות צריכות לוודא שיש נשים מרכזיות בצוותי המשא-ומתן, ולמינוי נשים לתפקידים בכירים במוקדי קבלת ההחלטות במשרדי הממשלה.