בעיקר ספרים - הבלוג של Karen Agmon

הזקנה שנפלה ברחוב – זו אמא שלך

ואז באמצע הבלגן של ראשון בבוקר הסלולרי שלי מצלצל, אני רואה שזו אמא שלי, אמא שלי שאף פעם לא מתקשרת אלי באמצע יום עבודה

Karen Agmon

09/05/2017


old

הזקנה שנפלה ברחוב – זו אמא שלך

ביום ראשון בבוקר הספריה נמצאת בשיא פעילותה, בקשות על גבי בקשות שהצטברו מסוף השבוע, כל רופא בטוח שהבקשה שלו היא החשובה והדחופה ביותר, כל חוקר מתקשר כבר בשמונה ועשרה לשאול "מה קורה? נו מצאת את מה שביקשתי" כל עובד חדש מבקש ממש עכשיו להירשם לגישה מרחוק "והאם אפשר לבוא להדרכה מהירה? נו, עשר דקות רק תראי לי מה בדיוק צריך לכתוב איפה" שלא תבינו - ספריה שוקקת חיים זו שמחה גדולה ואנו נענות לכל הבקשות באופן הכי מהיר ויסודי שאפשרי.
ואז באמצע הבלגן של ראשון בבוקר הסלולרי שלי מצלצל, אני רואה שזו אמא שלי, אמא שלי אף פעם לא מתקשרת אלי באמצע יום עבודה, היא תתקשר אלי כשאני באוטו בדרך לעבודה או בדרך חזרה, היא תתקשר אחרי הצהרים כשאני בשיא העצבים עם הילדים (איך היא תמיד מנחשת מתי ממש נמאס לי מהם?) היא מתקשרת בשעות שהיא יודעת שאני יכולה לדבר וגם אז היא תשאל אותי אם "אני פנויה, ואם אני יכולה לדבר כעת"?
אנחנו לא מאוד קרובות, מעולם לא היינו קרובות, ממרחק השנים אני לגמרי מבינה, לא פשוט לגדל שלושה ילדים עם בן זוג שבקושי נמצא בבית, בלי קרובי משפחה בכלל - אף לא אחד. ובתרבות שאינה מוכרת לך כיון שהיא עולה חדשה, עולה חדשה בארץ שהיא ארץ שעדין נאבקת על הישרדותה.
אז לא היינו קרובות והיו חיכוכים והיו עניינים ובכיות וצעקות וכעסים, אבל היו גם טיולים ושמחות וצחוקים. בית ישראלי נורמטיבי עם ילדים ושמחות וכעסים.
ואז ביום ראשון בבוקר הסלולרי שלך מצלצל וכתוב עליו "אמא-בית", ואמא שלך למרות שהיא כבר בת 79 היא עדין כל בוקר עובדת במשרד, כי היא כזאת, היא עובדת היא לא תדע מה לעשות עם עצמה אם היא לא תקום בבוקר ותיסע לעבודה. אבל עובדה שכתוב על מסך הסלולרי "אמא-בית" ולא "אמא – משרד".
ואת עונה מיד והיא אומרת לך "הי קרן", ואת יודעת שמשהו קרה, ואת אומרת לה מיד "אבל מה קרה?" והיא אומרת לך "שכלום, כלום לא קרה" ואת שומעת שעוד רגע אמא שלך זאת שגם בגיל 79 יוצאת לעבודה ועדין מתעקשת לעשות לך קניות בסופר ועדין נוזפת בך אם החולצה שלך מקומטת ואלוהים ישמור אם היא תראה אותי בג'ינס עם קרעים והיא אומרת לך "כלום", ואת יודעת, את שומעת בקול שלה - משהו קרה ואת אומרת לה, "נו מה קרה"? והיא שגם אחרי שישים שנה בארץ עדין מדברת עברית עם מבטא ומשפטים מתובלים באנגלית אומרת לך "אוי קרן נפלתי" ואת אומרת לה "מה"? "נפלתי ברחוב כאן ליד הבית ולא הצלחתי לקום והיה צריך לעזור לי" ואת שומעת שאמא שלך בוכה למרות שכשאלתי אותה אם היא בוכה היא מיד אמרה "מה פתאום" עם המבטא המצחיק שלה. האשה החזקה הזאת, האשה שהבריחה גנבים עם מקל של מטאטא*, האשה שילדה את שתי בנותיה הגדולות לגמרי לבד *, כי הבעל שלה היה עסוק בלהיות במלחמה, האשה הזאת החזקה שגם בגילה נוסעת כל יום שישי לשוק להביא ירקות טריים לנכדים שלה, האשה הזאת שכל בוקר יוצאת לעבודה* בוכה בטלפון, ואת פשוט נחרדת.
"אני כבר באה אליך" את אומרת לה והיא אומרת שלא ומה פתאום "את בעבודה מה פתאום שתבואי עכשיו"
והמצחיק הוא שהיא באמת מתכוונת לזה כי מה פתאום לצאת מהעבודה בגלל נפילה.
-האגן לא נשבר לשמחתנו, זו הייתה נפילה קשה, לא נעימה, מאוד מכאיבה ואף על פי כן למרות הגיל למרות העצמות ששוב אינם חזקות כלום לא נשבר.
אנו הילדים (הילדים עברו כבר את גיל 40 ...) הקמנו קבוצת וואטסאפ נוספת, חדשה "מטפלים באמא". קרא לה אחד האחים, לא מאוד מקורי לא מאוד יצירתי אולם יחד עם זאת לגמרי מעשי(:

*להבריח גנבים עם מקל של מטאטא, ללדת לבד ולעשות קניות בסופר הם כמובן , דברים חשובים מאוד אך הם רחוקים מלתאר את חייה של אימי, על חייה שלה עוד אכתוב ספר..(: