budhistit - הבלוג של budhistit

"אַתָּה לֹא סְתָם מַפְרִיעַ, אַתָּה מְטַלְטֵל אֶת כָּל קִיּוּמִי - בָּרוּךְ הַבָּא!"

תקציר הפרק הקודם: כל כך הרבה זמן לא התאהבתי. התחלתי להיחנק. ואם הוא פתאום ימות, או יימאס לו ממני מה יהיה? “את נאחזת, את נאחזת” שמעתי את בודהה לוחש לי. הבחור נרדם. התלבשתי בשקט והלכתי. העצב עטף אותי. החלטתי שאין לי כוח למערכות יחסים. לא רוצה להמשיך. זה לא בשבילי זה יותר מדי חזק ויותר […]

budhistit

10/03/2014


תקציר הפרק הקודם: כל כך הרבה זמן לא התאהבתי. התחלתי להיחנק. ואם הוא פתאום ימות, או יימאס לו ממני מה יהיה? “את נאחזת, את נאחזת” שמעתי את בודהה לוחש לי. הבחור נרדם. התלבשתי בשקט והלכתי. העצב עטף אותי. החלטתי שאין לי כוח למערכות יחסים. לא רוצה להמשיך. זה לא בשבילי זה יותר מדי חזק ויותר מדי מפחיד. הוא התקשר. כמה פעמים. לא עניתי. אחרי כמה ימים הוא הופיע בדלת. עם פרחים. כלניות. חולה על כלניות.

פתחתי את הדלת, הלב פעם מהר, תפס לי את מרכז הגוף,  וטלטל לי את הצורה. אני כל כך רזה שלפעמים פעימות לב חזקות מניעות את  כולי קדימה ואחורה. אחזתי את הזר בידי ורחרחתי. המבוכה געשה בי. לא העזתי להסתכל לו בעיניים. הוא שלח את ידו ואחז בעדינות בסנטרי. הרמתי את ראשי והישרתי מבט. העיניים הכחולות שלו חדרו את שריון ההגנה המדולדל שלי בקלות. 'אני מפריע'? שאל. ובקולו לא נשמע זכר לטרוניה או תלונה. הרגה אותי המחווה הזאת שלו.  הוא לא כעס, ולא נראה פגוע. איזה מזל שהלכתי לקורס בפסיכו-דהרמה הזה אחרת לא הייתי פוגשת אותו.

תַּגִּידִי מִיָּד אִם אֲנִי מַפְרִיעַ

הוּא אָמַר כְּשֶׁנִּכְנַס מִבַּעַד לַדֶּלֶת

וַאֲנִי תֵּכֶף מִסְתַּלֵּק

 

אַתָּה לֹא סְתָם מַפְרִיעַ

הֵשַׁבְתִּי לוֹ

אַתָּה מְטַלְטֵל אֶת כָּל קִיּוּמִי

בָּרוּךְ הַבָּא

 

אווה קילפי. פינלנד. מאה 20 תרגום: רמי סער

הוא בכלל שיחק במגרש אחר ואילו אני נותרתי עם הכדור ביד, בודדה במגרש משחקי הכוח שהייתי כל כך רגילה אליהם. הייתי אלופה בהם. ליגת החלומות של הכוחנות. חייבת להבהיר; מערכות יחסים כל כך מפחידות אותי לאחרונה שאני כמעט ולא מרגישה צורך בהן. התנתקתי. ככה טוב לי. בלי כל הלונה-פארק הרגשי הזה. כשכן הייתי במערכות יחסים, כולל עם האקס שלי, אבי ילדיי, לא השכלתי לייצר קשר טוב באמת. תמיד מצאתי את עצמי בתוך מלחמה; 'אני אראה לו מה זה'  מה הוא חושב לעצמו, אני רחצתי כלים, מה אני משרתת?!, למה אני תמיד צריכה לדאוג להכל?!  איך הוא לא קולט שאני אומללה עכשיו?! למה הוא אמר את זה ליד כולם זה היה מעליב?!  שיחפש אותי! וכן האלה וכן הלאה...

ניסיתי לייצר לעצמי מערכת חוקים קבועה בנוגע לגברים ולהישען עליה. מערכת החוקים האת התבססה על ההנחה שככל שאני מראה שאני רוצה, הבחור לא ירצה אותי והפוך. בקיצור, הקלישאה של המקל והגזר שאבא שלי טרח להדגיש ולשנן באוזניי השכם והערב.

היום, אחרי כמה שנות ניסיון למודות כאב וכישלון ואחרי כמה חודשים של מדיטציה ולימוד בודהיזם אני מבינה שהכל בכלל הפוך, אפילו לא הפוך, פשוט המטריקס לא עובד לפי מערכות חוקים קבועות. בשיעור האחרון למדתי שהבודהה דיבר על כך שה'אני' ה'אתה' וכל שאר התופעות שאנו תופסים כנפרדות ועומדות בפני עצמן הן תעתוע אחד גדול. מעין בדיחה על חשבוננו. המציאות, על פי הבודהה,  בפרשנות המאד מוגבלת שלי, היא שכל העולם הזה, וכנראה שגם אני,  הוא מעין גוש רוחש ובוחש אחד שבו כל התופעות תלויות וקשורות אחת בשנייה. בין התופעות הללו ניתן לכלול 'אני' 'אתה' 'אתם' 'הילד', 'הסקס', 'המינוס בבנק', או הפלוס, במקרה שלי. הכל קשור וביחסי גומלין כמו 'הרשת של הינדרה'. רשת אינסופית של אבני חן שבכל אחת יש השתקפות של כל האבנים ברשת:

net

 

לא משנה. מספיק חפרתי. הזמנתי אותו להיכנס. השעה הייתה חמש אחה"צ. היה עוד אור בחוץ. הילדים היו צריכים להגיע בשבע. המוח שלי טס. ניסיתי להקשיב לגוף, ולא ללכת אחרי המחשבות המתעתעות. הוא התקרב ובאלוהים, בחיים לא הרגשתי ככה; רציתי לברוח, לשבור את הרגע עם איזה הערה צינית, שאיזה טלפון יצלצל, אבל כלום. פשוט נכנעתי. התודעה שלי הרימה דגל לבן וניפנפה בו כמו משוגעת. הוא התקרב, עדיין שתק, ואני התחלתי להפשיט אותו. ככה רציתי. החלטתי להתמסר לכניעה שלי ולא להתנגד לה. הורדתי לו את הכל, את החולצה לקח לי הרבה זמן כי היו לה כפתורים מעצבנים בצורת גליל, מעוצבים כאלה, כן, הוא מעצב, חשבתי לעצמי, קצת ניג'וס, לא נעים להשליך עכשיו את החולצה היקרה הזאת סתם ככה על הרצפה, אז ניסיתי להשליך אותה על הכורסה בחן ושתיפול ישר בלי קימוטים.

אבל הוא לא הפנה מבט והפשיט אותי במקביל. שוב נעמדנו עירומים והפעם באמת היה אור. חשבתי על הגוף שלי ואיך הוא נראה בעיניו. חשבתי על ההנקה, והלידות, והסימנים של הניתוח הקיסרי, שהכל קצת, איך להגיד את זה בעדינות, לא כמו שהיה. נכון, אני נראית טוב, רזה מאד, אבל באור האפור של החורף, אי אפשר להסתיר כלום. מצחיק. חשבתי הרבה פעמים על זה שאומרים שאם אתה מקבל את המציאות ואת הגוף שלך באיזה שוויון נפש זה יעבור הלאה וידביק גם  את בן הזוג. ואם לא, שילך לעזאזל. והוא קיבל. כך חשבתי. ושוב תינינו, ושוב תינינו, ועוד פעם. ואז כבר השעון הראה על רבע לשבע.

סקס 2

'הילד הגדול שלי תכף פה. רוצה להכיר?' הוא הנהן בשמחה. אם גבר מתאהב גם  בילדים שלך זה הדבר הכי סקסי בעולם. 'לילד שלי גם יש הפרעת קשב תוכלו להחליף חוויות' אמרתי לו.אולי תתאמן איתו במדיטציית ריכוז?  שוב נלחצתי. הכל מהר מדי לא? אבל ידעתי שזה הולך להיות רציני הקשר הזה. ווהבן שלי כבר רוצה שיהיה לי בן זוג שנוכל לנסוע לסקי וכל מיני כאלה. טוב, אעדכן בהמשך, אמאלה איזה פחד...