הבנו, קשה לכם, סתיו שפיר היא אישה

במקום לדבר על המראה שלה, על הגיל שלה, השירות הצבאי שלה ועל זה שהיא צועקת את שחסר לה, ממש כמו כל פוליטיקאי, בואו נדבר על הדעות, על המהות

משהו קטן על הפריימריז לראשות העבודה, ובאופן ספציפי על התגובות לסתיו שפיר: חברים, הבנו. קשה לכם. היא אישה. היא צעירה. הקול שלה לא מלטף כמו קולה של שדרנית רדיו ממוצעת בלייט נייט והיא לא מצטרדת בכוח כמו יאיר לפיד כדי להנעים את הזמן על האוזניים שלכם. מעת לעת, היא מרימה את הקול, כי הנושא חשוב לה. לעתים זה רק בגלל שגבר כלשהו מנסה לדבר מעליה או להשתיק אותה ככה. ובנוסף לכל זה, היא מעיזה שלא להיות גנרל-לשעבר ועדיין להיות בעלת דעה בנושאים שקשורים במדיניות. היא, האישה הקטנה מרוטשילד, עם השיער הג'ינג'י – ג'ינג'י, רבאק! רק לרבין מותר להיות גם פוליטיקאי וגם ג'ינג'י! – מעזה.

ח"כ סתיו שפיר (צילום: ניר אריאלי)

חלאס. במקום לדבר על המראה שלה, על הגיל שלה, על השירות הצבאי שלה (לא, כי פשוט השריונר שמולי וקצין החימוש פרץ הם גנרלים בתחפושת, וקצין המודיעין אבי גבאי עורר השראה בלתי ניתנת לתיאור), על זה שהיא צועקת את שחסר לה – ממש כמו כל פוליטיקאי – בואו נדבר על הדעות. יש הרבה על מה לדבר, ויודעים מה? אפשר גם לא להסכים. וזה בסדר. מותר שתהיה אי הסכמה אידאולוגית. אפילו כדאי, אחרת נהפוך לליכוד. אבל הדבר הצבוע ביותר שמישהו יכול לעשות ובפרט גברים מזדקנים כאלה ואחרים שעדיין משוכנעים שירון לונדון צודק לגמרי ושעזר ויצמן היה בסה"כ מענטש, זה להעיר שהיא "צעקנית", "צווחנית", "רעשנית" וכיוצא באלה תיאורים שכל קשר בינם לבין העשייה הפוליטית שלה מקרי בהחלט אבל יש להם סיומת נקבה.

אף גבר שרץ לתפקיד פוליטי כלשהו בישראל ובעבודה בפרט לא נדרש להתמודד עם הכמות הבלתי נסבלת של ביקורות על רקע מגדרי שסתיו (ולפניה שלי, ובמקביל אליה כמה חברות כנסת בכל מיני מפלגות) נדרשת להתמודד עימן. ונכון, אם היא לא תנצח בפריימריז זה לא יהיה רק בגלל העובדה הזו – אבל הגיע הזמן שנפסיק להתעלם מזה שבמפלגת העבודה האשכנזית, השמרנית, השבעה וכן הלאה תיאורים שנגמרים ב'חח, מפלגת האבודה, חחח', יותר קל להיות ב-2019 גבר מזרחי או גבר הומו, מאישה צעירה. על אחת כמה וכמה אם את/ה רץ/ה לתפקיד בכיר.