היום שבו אבא נפל ממנוף ולא שב הביתה

השנה, 35 עובדים נהרגו באתרי בניה. יש להם פנים, שמות ומשפחות ואין להם מי שילחם כדי למנוע את מותם. זה סיפורה של חלי, שאביה יצא לעבודה ולא שב

בלוג אורח

22/05/2019


התפרסם במקור בפרופיל הפייסבוק של חלי טביבי ברקת שאביה, שעבד כמנופאי, נהרג בתאונת עבודה. הפוסט התפרסם בשבוע שבו ארבע פועלי בניין נהרגו ממנוף שקרס באתר בניה. באותו אתר בניה נהרג לפני חודש איציק כהן ז"ל, עובד שהתחשמל מכבל של מנוף.

 מתחילת השנה נהרגו 35 עובדים בתאונות עבודה. לעובדים שנהרגו יש שמות, יש פנים, יש משפחות ואין להם מי שילחם כדי למנוע תאונות טרגיות ומיותרות כמו זו שהרגה את אביה אל חלי ורבים אחרים.

 **

חיים טביבי ז"ל שיצא לעבודה ולא שב (אלבום פרטי)

אבא לא הגיע לרכוש ספרי לימוד, גם לא לקלח אותנו. אימא הושיבה אותנו על השטיח הפרסי והקריאה לנו סיפור על ילדים שאבא שלהם מת.

אחותי התינוקת בכתה כאילו ידעה שבעוד דקה יבשרו את הנורא מכל.

נקישה בדלת. אימא נאחזת בספה כדי לקום, קשה הקימה עם בטן הרה גדולה בה תאומים.

סבא, דוד ודודה נכנסים, לוקחים את אימא לחדר השינה  הם יוצאים מהר ואומרים שדודה תמשיך להקריא את הסיפור ושאימא עוד מעט תחזור. אימא חוזרת והעיניים שלה אדומות.

אימא מה קרה לך?

כלום, רק נכנס לי משהו לעין. היום יום מיוחד, תשנו אצל הדודים.

מהר עם הפיג'מות ועם תיקים קטנים אנחנו יוצאים מבית שלא ישוב עוד לעולם להיות אותו הבית.

ימים עוברים ואנחנו בין בתים. דוד מספר לנו בעדינות שאבא מת ואחי הקטן מכה בו באגרופים.

נוסעים ברכב ומקיפים את הבית שוב ושוב, עוד שלט ועוד שלט עליו כתוב השם של אבא. אבא נפל ממנוף ולא ישוב עוד לעולם. אנשים על השביל מפנים לנו את הדרך.

עוברים את השביל, המדרגות - אנשים נצמדים לצדדים, עוברים ושומעים מאחור את הבכי המתפרץ, נכנסים ושומעים זעקות כאב, במטבח הצר נשים מבשלות על הרצפה.

אימא קמה מהר ומכניסה אותנו תחת כנפיה הרועדות, נשענים על הבטן הגדולה, מבינים קצת יותר אך לא לגמרי את גורלנו החדש.

השבעה נגמרת וגם קצת אנחנו. לאימא צרי לידה מוקדמים והתאומים נולדים ללא אב, ללא מספיק חמצן. שוהים באינקובטורים חודשיים משם יוצאים כילדים מיוחדים, עם צרכים. בעלי צרכים מיוחדים. הבעל היחידי מאותו הרגע. אבא לא ישוב

חלי טביבי ברקת (צילום: אליאור בן חיים - קבוצת הצלמים)