אמא, באו לפנות אותנו מהבית

החיים הנוחים של ויקי נגמרו כשבעלה נכנס לחובות גדולים. היא עברה גירושים והתמוטטות כלכלית, אבל הצליחה לקחת את עצמה בידיים ולבנות לבדה עסק חדש שהיה חלום ישן

שמי ויקי גאנח והחודש אחגוג 54 אביבים, אני אמא לשלושה ילדים ומצפה ללידתה של ביתי הבכורה שתהפוך אותי לסבתא ב"ה. אני עוסקת בתחום הטיפול והיופי מעל 24 שנים, קוסמטיקאית מוסמכת בעלת מכון יופי "מגע היופי של ויקי", צלמת חובבת, כותבת מילים, טריאתלטית ושחיינית מים פתוחים.
בדיוק לפני 5 שנים, כשהאביב פרח בחוץ והעצים התחילו ללבלב ולהצמיח פריחה חדשה, גם אצלי הכל התחיל מחדש.

ויקי גאנח (צילום: אלבום פרטי)

אז איך הסיפור שלי מתחיל?
בנינו בית שכל קיר קיבל בו צבע ותמונה, בית עם ריחות של תבשילים ואפיה, תפילות וברכה סביב שולחן השבת והחג וגינה שקיבלה אהבה עם עצים, פרחים ולבלוב. שתלתי עץ זית במו ידיי ועם השנים העץ הפריח את עצמו מעלה, השריש חזק את שורשיו מטה אל תוך האדמה ואל תוך לב ליבי. בביתנו לא היה חסר דבר.
בחצר הבית עמד לו חדר קטן בו הרווחתי את לחמי כקוסמטיקאית ביושר וכבוד. הפינה הקטנה שלי שבניתי לי כדי לקבל את המטופלות, לטפח, לתת יחס ולהיות קשובה להן, הייתה חלקת האלוהים הקטנה שלי במשך 18 שנים.
זה היה בית שהיה לי ולילדיי חומת מגן מרוחות סער שבחוץ, תמיד היה לנו מקום חם לחזור אליו, חוף המבטחים הפרטי שלנו.

ויקי גנאח יח"צ

כל מה שסופר נכון עד ללפני חמש שנים שם כבה אורי
אישי דאז היה בעל עסק לו עזרתי ותמכתי רבות. כשהיה צריך חתמתי על ערבויות ללא הבנתי, מתוך אהבתי ואמוני באישי, לצערי העסק נכנס לחובות וצווי בתי המשפט ביקרו אצלנו בבית באופן קבוע.
חוף המבטחים שלי כבר לא היה קיים יותר ולא היה לי ולילדיי לאן לחזור, הכל נלקח בצווי בתי המשפט.
ואז התחילה אחת מבין סיטואציות רבות שאותן לא אני ולא ילדיי נשכח לצערי. היה זה יום שני, אני עם לקוחה בחדר העבודה ויש דפיקה שקטה בדלת, הבן שלי דופק ואומר "אמא, באו לפנות אותנו מהבית" ואני רואה שוטרים מאחוריו, אני מרימה עוד קצת את הראש ורואה משאיות הובלה גדולות חונות בחוץ, חיילי יס"מ ומכשיר הקשר נשמע חזק מתמיד, המחשבה שעולה לי לראש רק שהשכנים לא רואים.
אני סוגרת את הדלת בשקט ואומרת לילד שלי שיכנס הביתה והכול יהיה בסדר. אני מבקשת מהשוטרים לכבות את מכשיר הקשר ושאנחנו לא מתנגדים לפינוי, רק שיהיו בשקט.
אני עולה ויורדת, רואה איך הבית הופך לארגזים ארגזים, עורך הדין שכבר ידע מהבוקר, התחיל לנסות לעצור את הפינוי. אני מנסה לחזור ללקוחה שלי ולסיים את הטיפול שלה לאחר שעה וחצי, למזלי הלקוחה לא הבחינה בדבר והלכה.
אני עולה למעלה, הבית שקט כולו ארגזים, אני לא יודעת איפה כלי המטבח, הבגדים. יושבת על הכורסה ומתבוננת, מקווה להתעורר מהסיוט.
חירותי נלקחה ממני וטבעתי בתוך ים של איסורים 
נאסר עלי לצאת מהארץ, לחדש דרכון, לחדש רישיון נהיגה, להוציא ויזה בנקאית, להוציא פנקס צ'קים, לפתוח חשבון בנק – אפילו לא בדואר ישראל ועוד.
לאחר כל הדרישות לחתימותיי על כל מה שאסור לי, הבנתי שאיכשהו אני צריכה לחיות ולגדל את ילדיי.
רק על מצחי לא צרבו את המילה מוגבלת. הכול סגר עליי נשאר לי רק לנשום, לנסות ולהמשיך לנשום בין הדמעות והכאב. ניסיתי ללמוד לראות בין ההריסות את האור שמנסה לחדור ולהאיר את עתידי ועתיד משפחתי, נאחזת באמונתי שיש מישהו למעלה שיכוון אותי לחלום שחלמתי וכתבתי על דף.
החלום שלי היה תמיד לנגד עיניי
dream big  יח"צ
בחלומי יש מקום יפה וגדול שבו הקירות ילחשו את האומנות שלי ושל כל אישה, נערה וילדה שרוצה להציג את יצירותיה. מקום שבו כל אחת תוכל לבוא לנוח ולהיות עטופה בתוך מגע יד אוהבת ושיח בתוך מלים עוטפות. מקום שהיופי החיצוני נוגע ואיך לטפח, לטפל ולשמר את האסתטיקה של הגוף. לתת מקום ליופי הפנימי שבכל אישה ילדה נערה ואישה.
מתוך המסע שלי למדתי שמשם אני צמחתי ואת זה רוצה להעביר הלאה. חלום שהיה לי ושאפתי להגיע אליו, אך לא ידעתי שבשבילו אאלץ לאבד את כל שאיבדתי.
בדיוק לפני חמש שנים כשהאביב בחוץ פורח, בבית אחר, בשכונה אחרת, לא מוכרת, אליו עברנו רק אני וילדיי, ראיתי מקום ממש חורבה, מקום עזוב וסגור וכמו צלילי הלב שלי שלחש לי "זה שלך".
האנשים הסובבים אותי לא חשבו שאצליח, לא מבחינה כלכלית ולא נפשית. שבועות לקח לי להחליט האם ללכת בעקבות הלב שלי, הפחד כמעט וניצח.
התחלתי לבנות עסק מחדש, גדול יותר וללא כל גב כלכלי, ביד רועדת חתמתי על חוזה בתנאי שאשלם כל חודש בנפרד, והשיפוץ של המקום ושל חיי החל.
החלום שלי היה תמיד לנגד עיניי, פתאום מכלום נרקמת מציאות במו ידיי, היו ידיים ולבבות שבאו ועזרו, משפחה וחברים טובים, אם זה בעזרה כלכלית או פיזית. לוויתי כסף מחברים קרובים והבטחתי להחזיר הכל בבוא הימים, החובות התווספו לחובות שקיימים כבר בבתי המשפט.
ויקי גנאח יח"צ
איך אפשר להצמיח אנרגיה בתוכך ובעסק שלך? החלום הוא זה שעזר לי
כל יום הביא איתו תשובות לשאלות שהיו בי ופתרונות שהופיעו בפתח הדלת. אחד מהם הוא עמותת "יוזמות עתיד" שהדליקה את אורי חזק יותר וכיוונה אותי בעזרת מנטור ושמו קובי דגני אשר ליווה אותי חודשים בפגישה שבועית של שעות והיה אחריי במעקב כל יום ויום, דחף אותי קדימה ולימד אותי איך אפשר לצמוח גם כשהכל סגור ומוגבל בפניי.
והנה היום חמש שנים אחרי האביב בחוץ, העצים והפרחים פורחים, ימים של חג,חג האביב, חג החירות, חג כשמסמל לי את החירות שביקשתי לעצמי, חירות שנתנה לי לעמוד בכל כאב וצער ולהיות חזקה. חירות שלימדה אותי לחייך ולהגשים חלומות ולדעת שגם כשהכול קמל תמיד אפשר שוב לפרוח מחדש.

'יוזמות עתיד' היא עמותה שמטרתה צמצום הפערים בישראל באמצעות העצמת נשים ומתן כלים שיסייעו להן להקים ולפתח עסקים זעירים.