יעל בפינה - הבלוג של יעל ברזילי

הזמנה לתערוכה בעיר הקוידש

עברה שנה מאז אותו יום בו עליתי לירושלים, נשמתי, חייכתי, ואמרתי לעצמי "אנ'לא מאמינה שאני פה". ביקורי הקודם בעיר הקודש התרחש כ-14 שנים לפני כן (יאמר לזכותי שתים עשרה שנים ומחצה מתוכן גרתי בחו"ל). אותו יום גורלי  לפני שנה, היה גשום וקר, כל מה שראיתי היה מכוניות ואפור, והתרגשתי עד כדי שצלמתי את השלוליות במגרש […]

יעל ברזילי

13/03/2012


עברה שנה מאז אותו יום בו עליתי לירושלים, נשמתי, חייכתי, ואמרתי לעצמי "אנ'לא מאמינה שאני פה". ביקורי הקודם בעיר הקודש התרחש כ-14 שנים לפני כן (יאמר לזכותי שתים עשרה שנים ומחצה מתוכן גרתי בחו"ל).

אותו יום גורלי  לפני שנה, היה גשום וקר, כל מה שראיתי היה מכוניות ואפור, והתרגשתי עד כדי שצלמתי את השלוליות במגרש החניה, כדי להוכיח לעצמי שאני פה. הרגשתי שאני משייטת בהזיה של מישהו אחר. זה לא ענין של ערגה של אלפים שנות גלות, שסבלנו ונרדפנו ולשנה הבאה בירושלים הבנויה, ממש לא. זו כל פינת רחוב שמגלה משהוא מפתיע, מרגיז או מדהים,  זה תוכן לכל אבן, זה חו"ל בארץ,  ירושלים יש רק בירושלים (ויש המוסיפים - וטוב שכך).

שנה עברה, ועכשיו אני מציגה בתערוכה קבוצתית בירושלים, בבנין אבן יפיפה, המשקיף לעיר העתיקה. זה אמיתי!

היכן? מוסררה, רחוב הע"ח 9.
מתי? יום חמישי, ה-15 במרץ, 7 בערב.
יש חניה? בשפע! גם ברחוב הע"ח עצמו ומגרש חניה ענק בתחילת הרחוב.

מוזמנות לראות בעצמכן (ההזמנה מיועדת לגברים ונשים כאחת) את עבודות הוידאו-חלל-גוף של יערה, לעקוב אחר מסעותיו של ג'י לתבונות ההכרות הנשית והעצמית מתוך חדרי מלון, לזהות את דימוי של החברה ישראלית בזער ענפין דרך צילומי ילדי גן של ליאוניד,  לחקור את ירושלים החברתית-פוליטית דרך עיניה של עידית תושבת-נפקדת, ואת הזיות הזכרון הנעלם של יניב בתערוכת האחות "פרפרים לא ראיתי שם" (בלווי ספר אמן).  וכן, גם דוגמית משלי, מנפשי המתפזרת ואוספת, מתפזרת ואוספת, מתפזרת ואוספת, יומן חוצה תקופות ויבשות ואוסף מאורעות חסרי סדר כרונולוגי או גאוגרפי.

כל זה בהנחיה וליווי אוצרותי  של דפנה איכילוב.

תהיה גם מוסיקה שמחה של להקת קווץ', נישנושים, ואנשים.

תאור מפורט יותר.