הילה אלפרט מישהי לרוץ איתה - הבלוג של הילה אלפרט

שיעור טייס

בדרך מהודו ליוון עוברת אורלי דוקטורי באטה - פיאנו בר עם קסם מיוחד בתל אביב - ומעבירה לי שיעור חשוב בחיים

הילה אלפרט

20/05/2010


בוקר אחד באוקטובר האחרון של גשמי מונסון שלא מפסיקים לשטוף את האדמה,  הגיעה לטירוואנה-מאלאי, עיירה קטנה בדרום מזרח הודו, רביעיית בנות. שתי נשות חברה ישראליות, הולנדית ששנים ניהלה גסטהאוס על חוף הים עד שבא הצונאמי ובלע אותו, ואורלי דוקטורי, הקוראת בנשמות האנשים, שכבר ארבע שנים מטפלת בבודדים ובקבוצות שבאים אליה לפגישות בארץ ובהודו, מורה ומראה להם ניסים של אהבה.

היכרתי אותה כשהייתי בת 12. היא הגיעה עם המשפחה שלה לקיבוץ. אמא, אבא, שלושה אחים, ואורלי, הבכורה. היה לה ריח של בושם מפריז, סיפורים מתל אביב ומניו יורק, ודיבורים שווים על בנים, על אהבה, ועל איך וכמה צריך להוציא את הלשון, כשיגיע הרגע של הנשיקה הראשונה. היא היתה מורה גדולה כבר אז, וכשדיברה, ננעצו עיניים גדולות ושחורות בעיני המאזין, עיניים עמוקות, שמפזרות סודות והבטחות, לוכדות את הנשמה. מאז אנחנו יחד, חברות הכי טובות.

עכשיו היא בארץ, בדרך לסדנא שהיא הולכת להעביר בחודש יוני בכפר של ניסים אמון בפארוס שביוון. אתמול, כשחג שבועות התקפל וירד הערב, הלכנו לשבת בחצר של Etta Piano Bar, מקום מקסים עם פסנתר שפתחו שלוש שותפות,  ניבה עמלי-מעוז, יערה אשבל ורוני נוי – שלוש נשים שאוהבות להאכיל, להשקות ולשמוע ג'ז. מקום סקסי, קטן, עם אוכל קטן, מדויק, שלעיתים מנגן ממש טוב, כמו במקרה של סלט חיטה או של אנשובי משומר על לחם קלוי ועסיס עגבניה. ברגעים כאלו מרימים את היד ומבקשים ריפליי.

כשאני מתעקשת שתסביר לי מה בדיוק היא עושה בהודו ומה בדיוק היא מתכוונת לעשות ביוון, ואחרי שעובר לה הכעס, כי היא חושבת שאני מקשה בכוונה, לא לוקחת ברצינות את חכמת המזרח, היא מסבירה שהיא מלמדת טייס. שכולנו צריכים לדעת איך לקחת את ההגאים בידיים ולהטיס את מטוס חיינו. שהטייס האוטומטי שלנו נוסח על ידי הסביבה בשנים בהן לא שאלו אותנו, ושאין לסמוך עליו. שכל אחד צריך לדעת להטיס את המטוס במו ידיו ולא לפעול באוטומט. שצריך ללמוד לזהות את נס האהבה, להכיר בזה שהיא הדבר הממשי היחיד שמתקיים. אנחנו שותות לחיי זה. היא כוסית שמפניה, אני סטולי קריסטל, הבר מתחיל להתמלא ואני להבין.

אני לא זוכרת את שם הקדוש שמשלחת הבנות בראשות אורלי דפקה על דלת ביתו באותו יום גשם בטירוואנה-מאלאי, רק שהוא מת אחרי שהקדיש חייו לכתיבת הספרים הקדושים. באותו הבית התגורר עיתונאי אנגלי שתרגם אותם ונער איטלקי שהשניים גאלו את נשמתו הג'נקית מסמים. הקדוש נפטר, גם האנגלי, והאיטלקי גר שם עכשיו, אבל כבר שש שנים אף אחד לא ראה אותו או את הספרים. גברת הודית אחת דואגת לכל צרכיו, והיא זו שפתחה לבנות את הדלת.

אין על מה לדבר, אמרה האשה על המפתן, אבל אורלי התעקשה להעביר לו פתק. באתי לראות אותך, אורלי, ישראל. אחרי צום של שנים מחברת אנשים התקבלו הבנות אצל האיטלקי, שהתעקש כי כל השנים חיכה לאורלי, כל הזמן הזה בשביל לשאול אותה מה פירוש המילים העבריות "אהיה אשר אהיה". "אמרתי לו שזו כל התורה כולה", היא צוחקת,  "והוא, כבר בן חמישים, אבל נרגש כמו ילד, התחיל לצעוק: 'ידעתי, ידעתי', והגיש לי את ערימת הספרים. חיבקתי אותם אליי כשהוא צועק שאני זו אני, והבנות מאחור מצווחות, שפוסטרים שלי יתרוצצו בכל הודו".

האיטלקי רצה שאורלי תשאר איתו. שביחד יפיצו את תורת הכתבים. הציע לה חדר שכל קירותיו מכוסים שושנים פורחות אבל אורלי הלכה, אמרה לו שתחזור. מתי? כשיבוא הזמן.

שלוש פעמים בשבוע מגיעים נגני פסנתר ל-Etta, מתיישבים על יד הפסנתר ונותנים הופעה בבר. הלוואי ואחד מהם היה מגיע עכשיו ומנגן לשתינו איזה שיר פרידה, צידה ללב עד הפעם הבאה, כי עוד מעט אורלי תיסע לפארוס, אחר כך להודו, צפון ודרום, תלוי מה יופיע אצלה בדף הפייסבוק, וגם אני, שאצלי שמורים כתבי הנשמה והסודות שלה, ושלי אצלה, אראה אותה בפעם הבאה, ממש כמו האיטלקי ההוא, רק כשיבוא הזמן.

אני שותה עוד סטולי קריסטל. זה לא תמיד קל כשהחברה הכי טובה היא גורו נערץ בהתהוות, כשכל חכמת הלב והראש שלה שהיתה פעם רק שלי, מוצעת עכשיו לכולם, ושאחרי חודשים ארוכים של פרידה, אני פוגשת מישהו שבכלל לא למד ממנה איך לתת נשיקה, והוא אומר לי שחזר עכשיו מכמה חודשים של למידה אצלה ושאורלי פשוט מדהימה. ואני שומעת ממנו על גדולי עולם שעומדים אצלה בתור לשיחה, והם בטח אנשים מרתקים נורא. והיא, כמו שהיא, נותנת להם את כולה, ובעיניים השחורות שלה, הם טובעים בים של אהבה.

ללי מותק, לאן הלכת? היא שואלת פתאום, ואז לוקחת עוד מזלג מסלט שורשים פריך ואומרת שהיא צריכה חיבוק, ואני אוספת אותה, קטנה ממני בהרבה, וכמו תמיד היא שמה את הראש אצלי על כריות החזה, לנוח רגע, ואני שמה את הראש שלי על שלה ונחה שם, במקום בו אני נחה מאז נפגשנו, שתי נערות, מבוהלות כל אחת בדרכה. ואני לוחשת לה, מותק שלי, אני אוהבת אותך וגאה בך נורא. תביאי אוזו מיוון.

  • Etta Piano Bar , מקום עם קסם מיוחד, במונטיפיורי 15, 03-5175200, שחוץ מיום שישי הוא נפתח בכל ערב ב-19:00.
  • סדנא של אורלי בטא'וס פארוס. שישה ימים, 500 יורו כולל מלון, טאי-צ'י, יוגה וסדנא יומית בת שש שעות עם אורלי דוקטורי, החברה הכי טובה שלי.