Solche - הבלוג של solche

מי? אני? פתאטית?

זו הייתה הפעם הרביעית שנפגשנו. היה ברור שהיום אשחרר קצת.. אחרי הכל, אני אישה עם צרכים. נסעתי אליו לדירה. אזור הצפון הישן, על הפארק, עם חנייה. קבענו לראות סרט, שזה כמו ה'לשמוע תקליטים' של פעם, רק שאז הם אשכרה שמעו את התקליט. מהר מאוד נכנסנו לעניינים. שכובים על הספה, חצי שיכורים, אחרי הסיגריה שלפני. הידיים […]

solche

22/12/2013



זו הייתה הפעם הרביעית שנפגשנו. היה ברור שהיום אשחרר קצת.. אחרי הכל, אני אישה עם צרכים. נסעתי אליו לדירה. אזור הצפון הישן, על הפארק, עם חנייה. קבענו לראות סרט, שזה כמו ה'לשמוע תקליטים' של פעם, רק שאז הם אשכרה שמעו את התקליט. מהר מאוד נכנסנו לעניינים. שכובים על הספה, חצי שיכורים, אחרי הסיגריה שלפני. הידיים שלו היו עליי, עטפו אותי, התחילו לגלוש למטה. ממ.. נייס. תמשיך תמשיך. ככה בדיוק אני אוהבת את הידיים האלה. והשפתיים. אחח השפתיים. כאן.. ושם.. וליד האוזן.. לוחשות אליי כל מיני.. עד ש.. "אם כבר מורידה, אז למה לא עד הסוף?". לקח לי בערך עשרים שניות להבין על מה בכלל הוא מדבר. ועם כל הרצון הטוב להתעלם מהסקס-ברייקר הזה, לא הצלחתי להתאפק.. "נראה לך??? זה הכי ילדה בת חמש". "חבל, אני חולה על זה. את חייבת לנסות, זה עולם אחר", הוא משך אותי אליו. כל כך רומנטי, חשבתי לעצמי.. אין שום סיכוי!

למחרת התקשרתי לאולגה כדי לקבוע תור. אחרי הכל, אם זה מה שעושה לו את זה, ואם, במחשבה שנייה, לי זה לא באמת משנה, אז למה לא בעצם? הגעתי אליה בארבע. היא הסתכלה עליי במבט רוסי קר ומנוכר שלא הסגיר לשנייה את העובדה שאני לקוחה קבועה שלה כבר שנים, ואמרה לי לעלות על המיטה ולחכות לה בעמידת שש. הורדתי את החצאית, עליתי על המיטה וירדתי על הברכיים. "לא, גם תחתון", זרקה. סיריאסלי? הורדתי את התחתונים ונשארתי על הרצפה. "תעלי על המיטה, ככה אי אפשר". אבוי! "טוב, קחי נשימה ותזכרי – את לא הראשונה שדוחפת לאולגה את החור של התחת לתוך הפרצוף", ניחמתי את עצמי. נחמה, שהתחלפה מהר מאוד בכאב שלא היה מבייש סדנת שבי. וואט דה פאקינג פאק זה היה?! הרגשתי שהיא תלשה לי גם כמה איברים פנימיים על הדרך. שמישהו ידפוק לי כדור בראש כאן ועכשיו.

הגעתי הביתה, אוורירית משהו, ונעמדתי מול המראה. "או מיי גאד. מה עשית לעצמך?!", נבהלתי, "תראי אותך, יא חתיכת קמפיין מהלך לפדופיליה". הסתכלתי על זה טוב טוב. ממש מקרוב.. אמאל'ה. זה חלק לגמרי. לגמרי! כמו ילדה בת חמש. חשבתי שאני מתמוטטת.. הרמתי את התחתונים מהר. עדיף לא לראות בכלל. "טייק איט איזי. זו אולי הייתה טעות, אבל היא הייתה חד פעמית. והיי, לפחות מישהו אחד יצא מרוצה.. זה הרי עולם אחר", ניסיתי לשכנע את עצמי. הניסיון הזה החזיק חמש דקות.. לא יותר. כשהתיישבתי על האסלה הבנתי את גודל הטעות.. "לא! לא לא לא.. זה לא קורה לי. אין מצב. זה פשוט לא קורה לי", גלגלתי את נייר הטואלט בהיסטריה. אם רק הייתי יודעת שהשיער שהשארתי אצל אולגה הוא מה שהפריד בין האישה שהשתינה משך שנים ישר לתוך האסלה לבין האישה שהשתינה הרגע על עצמה.. לא רק שלא הייתי מורידה משם אלא אפילו שוזרת תוספות! רטובה, כמו ילדה בת חמש, או יותר נכון, תינוקת בת שנתיים, הבטחתי לעצמי שאת הסוד הזה אני לוקחת איתי לקבר. אחרי שיצאתי מהמקלחת הלכתי לנמנם קצת. בכל זאת, עברה עליי חוויה לא פשוטה, ולילה ארוך, מלא ידיים ושפתיים, עוד לפניי.

בערב סימסתי לו בהתרגשות. "נחש מה?".. הוא לא ענה. גם לא להודעה שאחריה. חתיכת חרא קטן.