הפתרון המושלם להורים גרושים עם ילדים

הרעיון היה שהילדים הגדולים ישארו בביתם המרכזי ואני אבוא אליהם. ככה יהיה לי זמן איכות איתם, והם יוכלו לקבל את מלוא תשומת הלב שלי. לימים הבנתי שקוראים לזה "נסטינג"

עומר המעגן-אסף

12/12/2018


לפני למעלה מעשור עזבתי את הבית. אתה מרגיש בתקופה הראשונה מנותק ולבד. בטח בשישי שבת ובחגים. כשיש ילדים קטנים ההרגשה הזאת מתעצמת. נעים זה לא. לשמחתי באותה תקופה הכרתי את אייל. הוא גם היה גרוש פלוס והיתה לו קבוצה של חברים גרושים פלוס. הם סוג של אמצו אותי ואת ילדי לקבוצה. פתאום הכל נראה אחרת. ימי שישי והחגים חזרו להיות שמחים.

באותה תקופה עשיתי עם גרושתי מה שכולם עושים. שני בתים. שני חדרים. שני עולמות. הילדים שלי חלקו את הזמן בין שני בתים. זה היה נראה לי נכון. השנים חלפו. פגשתי את יעל, התחתנו, חזרתי לתל אביב,  נולדו לנו שלושה ילדים ובפועל בין העבודה, הילדים הגדולים, והמשפחה החדשה קצת הלכתי לאיבוד ואיתי גם הקשר שלי עם ילדי הגדולים.

הייתי שם אבל לא כמו שצריך. הייתי עסוק, הייתי מוטרד. בעיקר לא הייתי איתם. ראיתי אותם בעיקר בערבים כשהייתי נוסע להביא אותם אליי לתל אביב וכהסעתי אותם בבוקר חזרה לבית ספר ליד הבית של אמא שלהם. זה לא ממש נקרא להיות אבא, מקסימום נהג מונית. ובשבתות שלי... תנסו פעם לתת תשומת לב פרטנית לחמישה ילדים קטנים במקביל. מודה, זה היה גדול עליי.

עומר המעגן אסף צילום אלבום פרטי

לפני כשנה כפועל יוצא של השינויים שאני מוביל בחיי קבלתי החלטה בתמיכת אשתי וגרושתי שבמקום שילדי הגדולים ואני נמצה את יחסינו בנסיעות על כביש החוף, נשנה את המודל. הרעיון היה שהילדים הגדולים יישארו בביתם המרכזי ואני אבוא אליהם. ככה יהיה לי זמן איכות איתם, והם יוכלו לקבל את מלוא תשומת הלב שלי בשעות שלי איתם. לימים למדתי שיש תופעה כזאת בעולם. היא נקראת נסטינג. במסגרת הסידור הזה הילדים נשארים בבית וההורים שהתגרשו הם אלו שמתוזזים ונמצאים איתם בבית, כל אחד בהתאם להגדרות החזקה.

שנה בתוך התהליך אני חייב לאמר שזאת אחת ההחלטות הטובות ביותר שקיבלתי. בפועל קבלתי מחדש את ילדי הגדולים. פתאום אנחנו מדברים, הולכים לסרט, אוכלים ביחד, יורדים לים לשחות, מבלים ביחד ומוצאים זמן לאחד על אחד או אחת. זה אולי לא הסטנדרט אבל מבחינתי זה צריך להיות. בפועל הילדים שלנו לא צריכים לסבול מזה שהוריהם החליטו שלא מתאים. מי שהחליטו להיפרד הם ההורים, אז למה שהילדים יתוזזו? רק בגלל שהם ילדים? במקרה שלי, וכל מקרה הוא לגופו, זה לא היה נכון.

בשישי האחרון הייתי בערב עם ילדי הגדולים. חברה של שנים שילדינו גם חברים הזמינה אותנו לארוחת ערב. שלושתנו שמחנו. כשהגענו הסתבר לי שהוזמנו עוד מספר חברים. כולם גרושים לשעבר שחלקם בזוגיות חדשה. פתאום הזיכרונות שלפני עשור צפו. שולחן ילדים, שולחן מבוגרים, צחוקים של חברים עד הלילה. דוגרי היה כיף.

בקיצור, אין פתרון אחד למצב הזה. כל אחד צריך לייצר את המסגרת שמתאימה לו. לכל אחד מאיתנו יש את הסיפור שלו. לי הנסטינג עושה ממש טוב לקשר שלי עם ילדי הגדולים.

** הכותב הוא עומר המעגן-אסף