teleminternet - הבלוג של הבלוג של ת.ל.מ

טיפול בדיכאון וחרדה במאה ה-21

טיפול בדיכאון וחרדה במאה ה-21 רקע במאה העשרים ואחת תופס הדיכאון את המקום השני בשיעור הסובלים באוכלוסיה הכללית ובהוצאות הכרוכות בטיפול בו (לאחר מחלות לב וכלי דם) ומגיע למימדים של מגפה. מעבר לפגיעה באיכות החיים של הסובלים מדיכאון, נמצא כי  העלות למשק גבוהה ביותר בשל אובדן ימי עבודה ו/או פגיעה בתפוקה של העובד. בשנים האחרונות […]

הבלוג של ת.ל.מ

16/08/2015


טיפול בדיכאון וחרדה במאה ה-21

רקע

במאה העשרים ואחת תופס הדיכאון את המקום השני בשיעור הסובלים באוכלוסיה הכללית ובהוצאות הכרוכות בטיפול בו (לאחר מחלות לב וכלי דם) ומגיע למימדים של מגפה. מעבר לפגיעה באיכות החיים של הסובלים מדיכאון, נמצא כי  העלות למשק גבוהה ביותר בשל אובדן ימי עבודה ו/או פגיעה בתפוקה של העובד.

בשנים האחרונות גוברת המודעות לקיומם של דיכאון וחרדה בחייהם של אנשים רבים וההבנה כי המדובר בהפרעות נפוצות מאד בקרב האוכלוסייה הכללית הנורמטיבית.
במקביל, קיימת עליה ברמת הנכונות של חלקים גדלים והולכים באוכלוסיה לקבל טיפול וסיוע מאנשי מקצוע, בעזרתו ניתן להקל ולטפל בבעיות רגשיות הפוגעות קשות באיכות החיים.
גם גורמי הרפואה בקהילה ובבתי החולים מודעים היום יותר לקיומן של הפרעות חרדה ודיכאון בשיעור גבוה באוכלוסיה ולהשפעות הישירות והעקיפות שיש להפרעות אלו על מצבם הבריאותי של הסובלים מהן.

הנתונים הסטטיסטיים מורים אף הם על מימדים של מגיפה: כ- 25% מהאוכלוסייה הבוגרת סובלת במהלך החיים לפחות פעם אחת מתקופה דיכאונית (EPISODE).
בנוסף, נמצא כי התופעה נפוצה יותר אצל נשים, וקיימת גם אצל לפחות 10% מהגברים,  נפוצה יותר בין הגילאים 30-45 ובין 55-65 ושכיחה יותר בגברים רווקים מאשר בנשואים, ולחילופין בנשים נשואות לעומת רווקות.

חשוב לציין כי כ- 50% יחלימו לאחר שיפנו לעזרה. לכן למודעות לבעיה ומתן לגיטימציה לתחושות של דיכאון וחרדה יש חשיבות ראשונה במעלה בדרך לפתרון ולמציאת טיפול הולם.

במקרים רבים יופיעו דיכאון וחרדה יחד, כאשר הפרעה אחת יכולה להיות דומיננטית יותר מהשנייה. בהופעה של דיכאון וחרדה קיים גם קשר בין הגורמים הביולוגיים, הנפשיים והסביבתיים בחייו של הפרט. הדבר נכון גם מבחינה טיפולית-פרמקולוגית, כאשר הטיפול הניתן לשתי ההפרעות הוא כמעט זהה, ולרוב מדובר באותם תרופות אשר עובדות על אותו ערוץ של הסרוטונין במוח.

דיכאון וחרדה -  מורה נבוכים

 מהי חרדה וכיצד ניתן לזהות אותה?

 חרדה היא תגובה משולבת – פיזיולוגית, מחשבתית ורגשית, שהינה במקור כלי הישרדותי חשוב שפיתח האורגניזם על מנת להתמודד עם סכנות בסביבתו.

מדובר בכלי נורמטיבי שקיים אצל כולנו ונועד להגן עלינו בפני סכנות שונות הנמצאות בסביבתנו או עלולות לאיים עלינו. מטרת החרדה היא הכנסת הגוף לדריכות על מנת לקבל החלטה אם להלחם בגורם המאיים או לברוח ממנו (FIGHT  FLIGHT).
הפרעת חרדה נוצרת כאשר התגובה הנורמטיבית שצוינה לעיל קיימת גם במצבים שאינם נתפסים כמאיימים בעיני רוב האוכלוסייה, או במלים אחרות כאשר "התוכנה" של החרדה נתקעת, ופועלת גם במצבים שנחשבים כנורמטיביים על ידי האדם הסביר. אם חרדות אלו משבשות את תפקודו החברתי, התעסוקתי או היומיומי של הסובל מהן בצורה משמעותית, אזי מדובר בהפרעת חרדה.

הפרעות חרדה הן הסוג הנפוץ ביותר של בעיות נפשיות הפוגעות במבוגרים וילדים. חרדה פוגעת במגוון רב של אוכלוסיות, כולל אוכלוסיות בריאות ונורמטיביות. מהערכות סטטיסטיות עדכניות עולה כי  10% -% 5 מהאוכלוסייה סובלים מהפרעות חרדה בעוצמות שונות. אחוזים גבוהים בהרבה מוערכים לגבי קיומה של הפרעת חרדה כלשהי במהלך החיים. רוב האנשים עוברים לפחות תקופה אחת בחיים המאופיינת ברמת חרדה גבוהה, גם אם היא אינה מאובחנת פורמאלית כהפרעת חרדה, אך קיימת כחלק מהחוויה האנושית.

להפרעות החרדה ישנם ביטויים שונים מה שמייצר סוגים שונים של הפרעות חרדה, ביניהם:
1. התקפי חרדה- PANIC DISORDER הפרעה שבה האדם סובל מהתקפים (לרוב קצרים) בהם הוא חש חרדה חזקה מאד וסובל ממספר סימפטומים מבין המפורטים: דפיקות לב מהירות וחזקות, הזעה מוגברת, רעד בגפיים, זרמים חמים או קרים בגוף, תחושת נימול באצבעות, תחושה של מחנק או לחץ בחזה, קושי בבליעה, תחושה של חוסר נעימות או כאבים במערכת העיכול, סחרחורות, תחושה של חוסר מציאות או תחושה שעומד למות או להשתגע.
2 .הפרעת חרדה כללית (GAD) המתאפיינת בדאגת יתר לאנשים קרובים.
3. הפרעה כפייתית-טורדנית (OCD) נחשבת לאחת מהפרעות החרדה. בהפרעה זו, על מנת להתמודד עם החרדות מתפתחות מחשבות כפייתיות חוזרות ונשנות או התנהגות טורדנית חוזרת כמו בדיקות חוזרות ונשנות (אם סגרתי את האור, הדלת או הגז וכד'), ניקיונות (שטיפת ידיים, רצפה) וסדר מסוים של פעולות חוזרות.
4. הפרעה פוסט-טראומטית PTSD- בהפרעה זו מפתח אדם אשר חווה אירוע מסכן חיים (פיגוע, תאונה, אונס) סימפטומים כמו התקפי חרדה וזעם, היזכרות חיה באירוע (פלאשבקים), חלומות בעתה והימנעות מפעילות שעשויה להזכיר את האירוע.
5. חרדה חברתית - הסובלים מהפרעה זו חוששים ונמנעים מפעילויות חברתיות שונות.
6. פוביות ספציפיות- פחד מטיסה, פחד מחרקים, פחד גבהים ועוד.

 דיכאון

דיכאון הינו תופעה שבה האדם מאבד את העניין וההנאה מתחומים שגרמו לו הנאה בעבר ומרגיש עצב וחוסר חיוניות רוב הזמן. בנוסף, קיימת ירידה או עלייה קיצונית בתיאבון ו/או במשקל, ירידה או עליה קיצונית בשעות השינה, קיימות מחשבות שליליות על החיים ותחושה של חוסר תוחלת ולעתים מחשבות על מוות עד כדי מחשבות אובדניות. בנוסף  ישנה ירידה בפעילות היום יומית הרגילה או חוסר שקט מוגבר.

לעתים קיימת סיבה הנראית לעין לתקופה זו כגון משבר בזוגיות, פיטורין בעבודה וגורמי לחץ חיוביים או שליליים שונים, אך יש גם חולים הסובלים מתופעות אלה ללא הסבר ישיר לתופעה.
המודל הרווח היום להסבר המקור לדיכאון, הוא מודל ביו- פסיכו - סוציאלי. כלומר, מודל הרואה בשילוב של גורמים ביולוגיים, חברתיים וסביבתיים כגורמים שחבירתם יחד עלולה להאיץ תהליך של דיכאון.
כמו כן, קיים מטען גנטי אשר עשוי לגרום לאדם מסוים להיות רגיש יותר לדיכאון מאדם אחר. אולם מטען זה אינו עומד בפני עצמו ביצירת דיכאון ברוב המקרים. בנוסף למטען גנטי זה אנו מתייחסים לגורמים פיזיולוגיים- לדוגמא: פעילות חסר של בלוטת התריס, חוסר בויטמין B12, ועוד.
חשוב לציין שלגורמי תמיכה בסביבה או משאבים של תמיכה בסביבתו של אדם יש חשיבות רבה ביכולת ההתמודדות ועמידות של אותו אדם במצבים של דיכאון ו/ או חרדה. לדוגמא, גורמי תמיכה חברתיים, לכידות משפחתית, שביעות רצון ממקום העבודה או התעסוקה, חיים מלאי משמעות ועשייה.

 דיכאון וחרדה על רצף החיים

דיכאון וחרדה הן שתי הפרעות שעלולות להופיע בתקופות שונות ברצף החיים, החל מהילדות דרך גיל ההתבגרות, גיל המעבר ועד לזקנה. כמו כן, הן יכולות להופיע באופן תגובתי לאירועי חיים, ומצבים משבריים.

1. ילדות -  בעבר היה נהוג לחשוב שילדים אינם סובלים מדיכאון. היום אנו יודעים כי דיכאון וחרדה, למשל, יכולים להופיע גם אצל ילדים אשר נחשפו למצבים קשים בילדותם, ויבואו לידי ביטוי בהתנהגות רוגזנית ותופעות אנטי סוציאליות כמו בריחות, גניבות ועוד.

2. גיל ההתבגרות -  גיל ההתבגרות הידוע בהיותו תקופה רגישה וסוערת בחיי מתבגרים רבים, הינו גיל "המועד לפורענות" בתחום הדיכאון. נערות וגם נערים יכולים למצוא את עצמם חווים דיכדוך או דיכאון, כתוצאה מהשינויים ההורמונאליים, החברתיים והאישיים שהם חווים.

3. לאחר לידה-  דיכאון לאחר לידה עלול להתקיים בששת החודשים שלאחר הלידה. בחלק מהמקרים מדובר בדיכאון שמחייב סיוע מאחר והוא  עשוי להביא לאובדנות ו/ או לפגיעה בתינוק.

3. גיל המעבר- הינה תקופה רגישה בעיקר לנשים, לאור השינויים ההורמונאליים שהן חוות סביב הכניסה לתקופת המנופאוזה.

4. זקנה- תקופת הזקנה על השלכותיה הרבים בחייו של הפרט מלווה פעמים רבות בתחושות של דיכאון וחרדה. פטירת בן זוג, איבוד יכולות פיזיות קוגניטיביות וחברתיות עלולות להוות מצע מסוכן להתהוות של דיכאון. לכן תקופה זו הינה בעלת רגישות גבוהה בכל הקשור להתפתחות דיכאון וחרדה, אשר לרוב באים לידי ביטוי בירידה בריכוז ובזיכרון ואפאתיה קשה, אובדן תחושת מציאות. כאשר חשוב ראשית   לשלול בעיות אורגניות לתופעות אלו כגון דימנציה, למשל.

 טיפול בהפרעות דיכאון וחרדה

מטפלים רבים גורסים כי במאה ה21 "היד קלה על ההדק" בכל הקשור למתן ולנטילת תרופות נוגדות דיכאון. רבים מעדיפים ליטול כדור ולחוש טוב ולא להתעמת עם הנקודות הכואבות בנפשם.
מאז יציאת הפרוזק לשוק התרופות, אנו עדים לדור חדש של תרופות יעילות במיוחד לטיפול בחרדה ובדיכאון ובמקביל מוצעות גישות טיפוליות חדשניות המתאימות לחיים הפוסט המודרניים.
עולם הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה של היום מספק פתרונות טיפוליים טובים מאוד בטיפול בדיכאון וחרדה. ההמלצה בהקשר זה היא לפעול מ"הקל אל הכבד", כלומר לגשת לייעוץ פסיכולוגי ובהתאם הצורך שילוב של נטילת נוגדי דיכאון עפ"י המלצה של אנשי מקצוע כמובן. שילוב של נטילת נוגדי דיכאון והמשך של טיפול פסיכולוגי ועבודה אישית ופנימית, מעניקה הקלה נפשית ומקנה כלים להתמודדות בהישנות מצב משברי.

 להלן סקירה של מספר גישות טיפוליות מקובלות:

טיפול תרופתי

הטיפול התרופתי הנפוץ ביותר כיום להפרעות חרדה ודיכאון הינו באמצעות תרופות הפועלות על מערכת הסרוטונין במוח. הידועה בתרופות אלה היא הפרוזק אשר פותח בשנות השמונים של המאה הקודמת. תופעות הלוואי שלהן מעטות יחסית ובדרך כלל חולפות תוך מספר ימים עד שבועות. התרופה מתחילה להשפיע בתוך כשלושה שבועות ומגיעה למלוא השפעתה בתוך כחודשיים. חשוב לציין כי לא תמיד התרופה הראשונה שנרשמה למטופל יעילה עבורו ואם עברו שלושה חודשים ללא שיפור כדאי להמשיך ולנסות, בעצת הרופא המטפל, להיעזר בתרופה אחרת או שילוב של מספר תרופות. חשוב להדגיש כי תרופות אלו אינן ממכרות ואין ידוע על נזק ארוך טווח שהן גורמות לו.
לעיתים נוהגים אנשי מקצוע להמליץ על נטילת תרופות הרגעה (בנזודיאזפינים) כמו ואבן, קלונקס וכד' על מנת להקל את הסבל עד לתחילת ההשפעה של התרופה.
הטיפול ניתן למשך חצי שנה לפחות. קיים סיכון שעם הפסקת נטילת התרופה יחזרו התסמינים. רופאי המשפחה מודעים כיום לתופעות אלו ויודעים לתת את הטיפול המתאים. עם זאת, מומלץ להתייעץ עם מומחה לתחום – פסיכיאטר.

 טיפול קוגניטיבי-התנהגותי

טיפול ממוקד וקצר מועד הנמשך לרוב מספר חודשים, בו המטופל שותף הן להגדרת מטרות הטיפול והן לעבודה האקטיבית לפתרון הבעיה.
במישור הקוגניטיבי מנסים המטפל והמטופל לזהות דפוסי חשיבה לא רציונאליים, בלתי מועילים או מזיקים התורמים להפרעה. לדוגמא, אדם שהתגרש עשוי לחשוב כי בכך נכשל בחייו וכי הוא אינו מסוגל לקיים מערכות יחסים או כי גרם נזק בלתי הפיך לילדיו ועל רקע זה הוא שוקע בדיכאון. בטיפול בודקים את הרציונאליות של הנחות בסיס אלו והמטופל מגלה כי למרות שהתגרש, הוא עדיין מצליח בתחומים רבים אחרים של חייו. הוא מבין כי גירושין אינם בהכרח כישלון אלא פתרון למציאות זוגית קשה שאיימה להרוס את חייו ואת חיי המשפחה כולה. כך הוא מבין כי הוא עומד בפני הזדמנות לשנות את חייו בכיוון חיובי.

במישור ההתנהגותי רוכש המטופל כלים להרגעה עצמית ולהחזרת תחושת השליטה על גופו והרגשותיו. במסגרת הטיפול, המטפל והמטופל יוצרים תוכנית להתמודדות הדרגתית עם הפעולות מהן נמנע המטופל. לדוגמא במקרה של דיכאון המטופל מתחיל לחזור בהדרגה לפעילויות שגרמו לו הנאה וסיפוק בעבר למרות שכעת הן אינן מהנות במיוחד. לאט לאט עם חוויות ההצלחה וההנאה שהוא חווה בהתמודדות החדשה הוא מתחיל לבצע פעילויות שהפכו עבורו לקשות לביצוע. עצם הפעילות והסיפוק שהוא חווה בתהליך הטיפולי מסייעות לו לצאת מתחושת הדיכאון. באופן דומה מתמודד המטופל בהדרגה עם פעילויות שהוא נמנע מהן כתוצאה מהחרדה.

 טיפול דינאמי

מדובר בשיטות טיפול שהתפתחו מהגישה המסורתית בפסיכולוגיה (הפסיכואנליזה). על פי גישה זו דיכאון וחרדות נובעים מקונפליקטים ותהליכים לא פתורים בנפשו של המטופל. חשיפתם של תהליכים וקונפליקטים אלו והבאתם אל המודע משחררת אנרגיה נפשית כלואה ומאפשרת התמודדות בוגרת ורציונאלית יותר עם המציאות. טיפול זה הינו ארוך טווח בדרך כלל, ולמרות הצמיחה האישיותית שהוא מציע לא תמיד די בו בכדי להתגבר על הסימפטומים.

אצל אנשים רבים שילוב של טיפול פסיכולוגי ונטילת נוגדי דיכאון עשוי להביא לתוצאות מיטביות.

 לסיכום:

דיכאון וחרדה הינן הפרעות נפוצות מאוד. בשנים האחרונות נשבר קשר השתיקה סביבן ויותר אנשים מוכנים לדבר עליהן ולחפש להן מזור. במקביל ישנם היום שיטות טיפול יעילות וקלות יחסית עבור מרבית הסובלים. גם הרופאים בקהילה מודעים יותר לתופעה ויודעים לתת לה מענה מתאים. אין עוד צורך לסבול בשקט וניתן להתגבר על הפרעות אלו.

אין ספק כי לקצב החיים המודרניים ולשינויים הרבים המתחוללים סביבנו יש ככל הנראה השפעה על השכיחות הגבוהה של הפרעות אלו כמו גם לניכור והירידה בגורמי התמיכה החברתיים ולמאפייני התרבות הפוסט מודרניסטית אשר  מבטלת את האמיתות הגדולות שהעניקו ביטחון לאדם בעבר (משפחתיות, דת ואמונה).
לכן, בעידן בו החיים מעמידים אותנו מול מצבי לחץ רבים וקצב חיים גבוה משידענו בעבר, אין בושה או צורך להסתיר תחושות או מצבי לחץ. להיפך, רצוי לטפל בבריאות נפשנו- אותן תחושות והפרעות אשר פוגמות באיכות החיים ומפריעות בתפקוד היום יומי, באותה רצינות ויחס להן הן ראויות, לא פחות מאשר בבריאות הגוף.

באילו מקרים מומלץ לפנות לרופא פסיכיאטר?

רבים מאיתנו יעשו הכל בכדי לא לפנות לפסיכיאטר, בעיקר בשל הסטיגמה של מחלות הנפש, על הסרטים והכתבות העוסקות בבתי החולים לחולי נפש.
עם זאת, נרשמת לאחרונה אליה משמעותית בפניה לפסיכיאטרים – אם בשל העליה בשכיחות מקרי הדכאון והחרדה ואם בשל ההבנה הגדלה בקהל הרחב לחשיבות הפנייה לאיש מקצוע – בדיוק כפי שבמקרה של כאב גם נפנה לאורטופד.
• במידה וקיים מצב של דכאון או חרדה או כל קושי נפשי (בשילוב או ללא שילוב של מאפיינים פיזיים) אשר משפיע על מהלך החיים התקין
• במקרה ונטילת תרופות אינה מביאה לשינוי לטובה לאחר חודשיים
• במקרה שבו יש צורך באבחון מעמיק יותר- בשל מאפיינים אישיותיים, משפחתיים או פיזיולוגיים מורכבים
• במקרה של מחלות נפש במשפחה או של הפונה עצמו
• במקרה בו יש צורך בשילוב של מספר תרופות
בכל המקרים מומלץ לשלב בטיפול גם טיפול פסיכולוגי, במטרה למנוע את הישנות הופעתם של מצבי דיכאון או חרדה.

ליצירת קשר בקרו באתר שלנו: http://www.telem.org.il

התחברו איתנו ב- Facebook

הצטרפו אלניו ב-Linkedin

צפו בנו ב-Youtube

מקורות:

דיכאון וחרדה, גרינהאוס, ל. ודנון פ., הוצאת פרולוג.

Beck, A. T. (1967), Depression: Clinical, Experimental, and Theoretical aspects, New York, Harper & Row.

Beck, A. T. (1976), Cognitive therapy and the emotional disorders, New York, International Universities Press

Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC, American Psychiatric Association, 1994.

Kaplan, H.I. & Sadok, B.J. (2002). Synopsis of Psychiatry: Behavioral Sciences Clinical Psychiatry (8th ed). Baltimore: Lippincott Williams and Wilkins.

http://www.northshorelij.com/body.cfm?id=971&oTopID=971&PLinkID=923

http://www.psychologia.co.il/