ועדת תרבות - הבלוג של ליאת אבוחצירה

לאונרד כהן בברצלונה: מנהל שיחות עם אלוהים ומסכם חיים וקריירה

לא יכולתי לחשוב על דרך נפלאה יותר לפתוח את השנה

ליאת אבוחצירה

29/10/2012


עם פרוץ השנה החדשה, ממש בתחילת החודש הנוכחי, טסתי להופעה של לאונרד כהן בברצלונה.
זה לא היה הרעיון שלי. חברה שלי היא דווקא זו שמזריקה אותו לוריד (ולפוסטים בפייסבוק) בכל הזדמנות, והציעה שנלך עם החוויה עד הסוף.

הנטייה הטבעית שלי עם כהן, כמו עם כל המשוררים הגדולים של העשורים האחרונים, היא לפענח מה מסתתר מאחורי המילים הפשוטות, הפצועות, הכואבות:

"את יודעת שחיכיתי,
חיכיתי כל חיי.
יום יום ולילה לילה,
שרפתי את שנותיי.
גם את ניסית לקרוא,
אבל אני פשוט חיכיתי
לנס שכבר יבוא"

(קובי מידן תרגם "waiting for the miracle")

שיכורות ממסע קניות חסר תקדים (לבחורות צנועות שכמונו), ומסנוורות מיצירותיו הפסיכודליות של דאלי ומסיפור האהבה המדהים שלו עם גאלה (ידעתן שבכלל לא בטוח שדאלי קבור במוזיאון שלו כפי שפרסמו, אלא נקבר סמוך לאשתו? טוב, זה כבר לפעם אחרת), התייצבנו באמפי בברצלונה, מוכנות ללאונרד שיכבוש אותנו. ואכן נכבשנו, אבל לא רק על ידו, אלא ע"י מכלול המוזיקאים על הבמה והשילובים האותנטיים המדהימים בשירים המוכרים. מבחינתנו, שמענו את כל השירים בפעם הראשונה.

הפתיעו במיוחד שלוש המלוות שלו, שקולותיהן פרטו על כל נים בגוף. ממש הרגשנו שאנחנו מרחפות מחוץ לעצמנו. הצניעות של כהן, האופן שבו הוא מכבד את כל האומנים המלווים אותו ונותן להם מקום על הבמה כל כך מרגש ואמיתי, שבסופו של דבר, זה הזיכרון הכי מדהים שנשאר לנו מההופעה. אנושיות זו תכונה מהממת, וודאי אצל מוזיקאים מתבגרים.

אני אוהבת להקשיב לו בשבת, עם הקפה, בחצר האחורית בבית של ההורים. הנווד הזקן המופלא הזה מצליח להעביר את תחושת הבית המוצקה הקיימת עמוק בתוכו, למרות שבכל השירים שלו, הוא מחפש משהו, מחכה למשהו. מפחד מאהבה. בדיוק בתחילת השנה הכרתי מישהו, ובין החגים ישבתי איתו באותה חצר אחורית. שתינו קפה וסיפרתי לו על ההופעה הקרובה, על הנסיעה. דיברנו על לאונרד, על אהבה ועל ההמתנה לאותו נס שכבר צריך להגיע. ובכל הנוגע להיכרות הקצרה הזו, מה גדולה היתה ההפתעה מכך שעם כל שיר אהבה שחלף והילך עליי כקסם, חשבתי על השיחה הזו והתעצבתי כל כך מהמחשבה שאני מלאה בספקות ורוצה להמשיך לחכות. עכשיו אני מתגעגעת.. זה מה שהשירים של לאונרד עושים לי, מדברים ישר לנשמה והיא עונה בלי להסס.

נראה שבהופעות האחרונות, כמו באלבומו האחרון "Old Ideas" לאונרד מסכם. הצעיר ההולל, הפך לנשמה בוגרת המתמודדת עם זקיקי הזקנה. בשירו "Going home" מתוך אלבום זה, נראה כי לאונרד מנהל שיחה כנה עם אלוהים וזו הדרך המיוחדת שלו לסכם חיים וקריירה:

"I love to speak with Leonard, He’s a sportsman and a shepherd. He’s a lazy bastard Living in a suit"