Magnezina - הבלוג של Sharon Magnezi

על געגועים, חבושים והריבה שביניהם- לשנה מתוקה במיוחד!

ישנם קשיים בחיים שנדמים כבלתי עבירים, ישנם מצבים קשים כאבן לפיצוח, אנשים הכבולים בבועת עיקשותם, כשור הנחסם בדישו. אתה מכה ומכה, קודח ומזיע.. ואין, לא מצליח לחדור. אבל  לא תמיד צריך להשיב מלחמה במלחמה. לפעמים צריך לדעת מתי להתהפך... צריך לדעת מתי לעשות אהבה. כי רוך עשוי לנצח כל קושי, חום ממיס כל התנגדות ונשיקה […]

Sharon Magnezi

02/09/2012


ישנם קשיים בחיים שנדמים כבלתי עבירים, ישנם מצבים קשים כאבן לפיצוח, אנשים הכבולים בבועת עיקשותם, כשור הנחסם בדישו. אתה מכה ומכה, קודח ומזיע.. ואין, לא מצליח לחדור. אבל  לא תמיד צריך להשיב מלחמה במלחמה. לפעמים צריך לדעת מתי להתהפך...

הנס המתוק

צריך לדעת מתי לעשות אהבה.

כי רוך עשוי לנצח כל קושי, חום ממיס כל התנגדות ונשיקה עוטפת כל מכשול, כמו הנייר המנצח את האבן 'באבן נייר ומספריים', זוכרים?

כך גם עם החבושים המאובנים. פרי נוקשה ועיקש. יש האומרים שתירבות עץ החבוש, הקדים את תירבות עץ התפוח. זו כנראה הסיבה שכאשר החבוש עומד בודד ואינו מעובד, הוא נראה מנוכר ונבדל ואין לך חשק להתעסק איתו בכלל..

מה הסוד? מה עושים?

אוספים אותו ליד, מלטפים מעט, מקלפים את השכבות, בוצעים בזהירות, מנקים, מגיעים אל הגרעין, אל הלב, מרתיחים עם הרבה כוונה וחום והקושי נעלם ומתרכך לאט לאט, מקבל צבע עמוק וכובש. כובש את הפה ואת הלב.

ואו אז מבינים, שהפרי הפראי והלא מתורבת, שעושה פוזות של קשוח ואנטיפט, מסתיר בחובו עולם שלם של מתיקות, של געגוע. טעמים שרק אמא יכולה להפיק במגע פלאי. הטעם היחיד והמיוחד של אמא שלי.

זו גם הסיבה, שלמרות שניתן ורצוי להפיק את ריבת החבושים בכל עת ובכל עונה, נשמרת לה זכות מיוחדת לראש השנה. בשביל שנה יפה ומתוקה, עם פתיחתה ובכל הימים. בשביל לחתום בטוב את הצום והימים הנוראים.

אחיותיי אחי ואני וברבות הזמן גם האחייניות והאחיינים, היינו מחכים כל השנה וכשהגיע החג, על השולחן המהודר, עמדנו כולנו עם פה פעור ולשון שלוחה לקראת הטקס החגיגי, כשהיד המנצחת כל קושי מכניסה כפית עמוסה במתיקות נצחית, אל פינו.

כך ידענו שלא משנה מה, הכל יסתדר השנה.

השנה, בחג הזה, יש לי הרבה טעם טוב, אבל לא עוד את הטעם המיוחד הזה.

אז בסימן ה'סליחות', קבלו את סליחתי על שאין לי את תמונות ההכנה עם ידיה של אימי העמלות ומרככות ואין לי את הטעם המקורי שלה לתת לכם לטעימות.

אבל יש לי את אהבתה והיא תנצח.

האהבה הזאת נמצאת במתכון מוצלח במיוחד שקיבלתי מאחותי האהובה מירב, שממשיכה להכין את הריבה מידי חג. גם אני השנה מבטיחה שאנסה להתגבר על הקושי ולהכין לאהוביי צנצנות מהנס המתוק הזה.

ולפני המתכון, בקשה לי קטנה. אני זכיתי כמו רבים, להיות על שולחן חג עמוס כל טוב עם כל אהוביי סביבי מסובים. אך יש כאלו שלא התמזל מזלם. שלא נגעה בהן היד שפיצחה את הכאב, שלא עטפה אותן בחום בתחילה ובסופו של כל יום. הושיטו יד ופתחו את הלב לתת מעט רוך שיפיג את הכאב.

תרמו באהבה לעמותת לתת בכדי שיהיה חג שמח ועמוס כל טוב לכולם.

ועכשיו, קחו ליד חבושים והתחילו להראות אהבה..

החלק הקשה ביותר במתכון הוא הקילוף והחיתוך, אבל אתם תתגברו, אתם הרי יודעים כיצד. מהר מאוד יגיעו הריחות והטעמים המנחמים:

טיפ חשוב : לעבוד עם סכין חדה ומקצועית שהרי מדובר בפרי מוצק ועיקש כאבן.

אופן הכנה :

1 ק"ג חבושים מקולפים וחתוכים לפלחים דקים. כעשר יח'.

( יש כאלה המגררים, אבל האמינו לי הפלחים המתוקים בריבה המוכנה, כמו שהם, לבדם, הם כמו ממתק לכל דבר. המאמץ משתלם).

חותכים לפלחים, שוטפים היטב ומשרים עם מעט מיץ לימון ומים לכחצי שעה עד שעה*.

מכניסים לסיר גדל ועמוק , עם מיץ הלימון והמים בו הושרו הפלחים.

מוסיפים מים עד פני הגובה של פלחי החבושים.

מוסיפים 3/4  ק"ג סוכר ומסמר ציפורן אחד או שניים.

מרתיחים על האש ברתיחה קלה, וממשיכים לבשל על אש נמוכה עד כדי ריכוך וקבלת תערובת עם מרקם סמיך של ריבה בצבע ארגמני.

מקפידים לנקות את הקצף מידי פעם עם כף עץ. ( התערובת מקבלת אט אט צבע ארגמני עמוק ויפהפה).

מסירים מהאש כשדרגת הסמיכות מתאימה - כל אחד לפי טעמו.

לאחר צינון, מעבירים לצנצנת גדולה, או למס' צנצנות. אפשר לתת כמתנת חג. מקורי והכי טעים שיש.

* מומלץ ביותר להשתמש במים מינרליים.

אמא היתה מכניסה כף לסירופ ומוציאה והייתה בודקת עם האצבע את הסמיכות. כשהפרידה את האצבע מהכף, אם הסירופ היה נדבק לאצבע .. היא ידעה שזהו זה. ( עשו זאת בזהירות מירבית, התערובת לוהטת..)

כשהריבה מוכנה, סוחטים בשביל הרגש וחידוד הטעם,  חצי לימון פנימה.

לאחר הצטננות קלה, מוזגים לצנצנות, שומרים במקרר וממתינים בשקיקה עד לערב החג..

שתהיה לכם שנה סמיכה ממתיקות, מאהבה, מהצלחה ומסיפוק!!!